מודל ההחלמה – הבדלי גרסאות

[[מחלת נפש|מחלות נפש]] ובראשן מחלת ה[[סכיזופרניה]] נחשבו במשך שנים רבות כמחלות סופניות ובצידן הידרדרות, שהובילה ל[[פסימיות]] רבה בנוגע למציאת פתרון או הגשת עזרה לחולים.{{הערה|1=Estroff, S. (1989). Self, Identity, and subjective experiences of schizophrenia: In search of the subject. Schizophrenia Bulletin, 15, 189-196}} המקור לפסימיות זו נבע מגישתו של [[אמיל קרפלין]]{{הערה|1=Kraepelin, E. (1902). Clinical Psychiatry: A Textbook for Students a Physicians (6th ed). New York, Macmillan.}} שהגה את המונח "שיטיון נעורים" (dementia praecox). מונח זה הגדיר את הפרעת הסכיזופרניה כמחלהכ[[שיגעון|שיטיון]] כרוני בעלת אפיון מרכזי של הידרדרות בתחומי ה[[רגש]], ה[[חשיבה]], ה[[מוטיבציה]] וה[[התנהגות]] שסופה דעיכה בלתי נמנעת. הפסימיות שהשתרשה בקרב אנשי מקצוע כתוצאה מתפישה זו, הובילה להשפעה רחבה על האופן בו נתפסו החולים, והנמיכה את רמות התקווה וה[[מוטיבציה]] לשינוי. השפעות אלה הורגשו הן בקרב המטפלים והן בקרב משפחות המחלימים.

}} .

ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] וה[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שבעים]] של המאה העשרים הופיעה התקדמות ניכרת בשיטות הסיווג הפסיכיאטרי, מה שהוביל להתקדמות בהבנה בנוגע לאופי מחלות הנפש ככלל. במספר מחקרי אורך, אשר עקבו אחר אנשים עם מחלות נפש קשות באוכלוסיות מכל העולם נמצא כי החולים הראו שיעורים גבוהים ובלתי צפויים של החלמה מלאה או חלקית (ה[[סטטיסטיקה]] השתנתה בהתאם לאזור ולקריטריון שבו השתמשו).{{הערה|1=Deegan, PE (1988) Recovery: The lived experience of rehabilitation Psychosocial Rehabilitation Journal 11 (4)}} עם זאת, התמריץ העיקרי להתפתחות הגיע מתנועת הצרכנות{{הבהרה|מה זה?!??}} (משפחות ומחלימים), בעיקר ב[[ארצות הברית]] במשך סוף [[שנות ה-80 של המאה העשרים]] ותחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]].{{הערה|1=Office of the Surgeon General and various United States Government agencies (1999) Mental Health: A report of the Surgeon General. Section 10: Overview of Recovery }}. ההשפעה המצטברת של סיפורים אישיים או [[עדות|עדויות]] של החלמה גררה התנגדויות ואף הסתייגויות של אנשי מקצוע שביקשו להשאיר את ה[[קונצנזוס]] כפי שהוא. אולם, עקבבעקבות המחקרים שהדגימושהראו כי אנשים רבים מסוגליםהחלימו להחליםממחלות נפש ועקב הכישלון הנתפש של השירותים והחברה הרחבה להעניק שייכות חברתית נאותה או מספקת לאנשים אלה, אומץ מודל ההחלמה כעיקרון המנחה את שירותי בריאות הנפש{{מקור}}. המודל בא לידי ביטוי ב[[בריאות הנפש]] במושג "אל-מיסוד", אשר הוביל להגדלת מספר המטופלים החיים בתוך ה[[קהילה]].{{הערה|1=Stroman, D. (2003). “The Disability Rights Movement: From Deinstitutionalization to Self-determination. University Press of America}}

הספרות המקצועית, במיוחד החל מהקמת תנועת ההחלמה הפסיכיאטרית, החלה לשלב את מושג ההחלמה בארצות הברית ולאחריה ב[[ניו זילנד]] ולאחרונה כמעט בכל [[העולם המערבי|המדינות המערביות]].{{הערה|1=Ramon S, Healy B, Renouf N (March 2007). "Recovery from mental illness as an emergent concept and practice in Australia and the UK". Int J Soc Psychiatry 53 (2): 108–22. doi:10.1177/0020764006075018. {{PMID|17472085}}. http://isp.sagepub.com/cgi/pmidlookup?view=long&pmid=17472085}} גישות דומות פותחו בערך באותו זמן (ללא שימוש במילה החלמה) ב[[איטליה]], ב[[הולנד]] וב[[בריטניה]]. לאורך הזמן הפך מושג ההחלמה למושא למחקרים בשירותי בריאות הנפש ולמונח [[סמל|סמלי]] למטרות רבות של תנועת הצרכנות{{הבהרה|מה זה תנועת הצרכנות?}}.