כניעת האימפריה היפנית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 27:
במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה יפן בעלת ברית של [[בריטניה]] ונמנתה עם [[מדינות ההסכמה]], אם כי השתתפותה בפועל במלחמה הייתה מינורית. לאחר ניצחונן של מדינות ההסכמה במלחמה, זכו היפנים בשטחים אשר הופקעו מידי [[גרמניה]] במערב [[האוקיינוס השקט]].{{הערה|שם=hebrewRTL-שילוני10|שילוני בן-עמי, ''יפן המודרנית'', 156-166.}} בנוסף, קיבלה יפן מושב קבוע ב[[חבר הלאומים]] שהוקם זמן קצר לאחר סיומה של המלחמה. בכך הכירו מדינות המערב ביפן כמעצמה עולמית.{{הערה|שם=hebrewRTL-שילוני14|שילוני בן-עמי, ''יפן המודרנית'', 164-165.}}
התעצמותו של הצבא הקיסרי היפני וכיבושיה הצבאיים הנרחבים של יפן הביאו לכך שהאימפריה היפנית החדשה הפכה לאיום על ההגמוניה המערבית ב[[המיספירה|חצי הכדור המזרחי]]. ב-1921, בניסיון לבלום את ההתעצמות היפנית ולהגביל את מירוץ החימוש הימי שהתפתח באותה תקופה, כינסה ארצות הברית את [[הוועידה הימית בוושינגטון]]. במהלך הוועידה, נאלצה יפן, בלחץ המעצמות האירופאיות, לוותר על שליטתה בחצי-האי [[שאנדונג]] ולהחזירו לסין, וכן להוציא את כוחותיה מ[[סיביר]] (שם לחמו היפנים נגד הקומוניסטים). הוועידה הסתיימה בחתימה על [[אמנת וושינגטון]]. במסגרת האמנה, התחייבו המדינות החותמות על הגבלת גודל ציין, קוטר קני תותחי הים שברשותן וגודל האוניות שברשותן. נקבע גם כי היחס בין גודל שלושת הציים הגדולים בעולם דאז - [[צי ארצות הברית|האמריקאי]], [[הצי המלכותי הבריטי|הבריטי]] וה[[הצי הקיסרי היפני|צי היפני]] - יעמוד על 3:5:5 (לטובה הצי האמריקאי והבריטי). להסכם זה נודעה חשיבות מכרעת בהתפתחות המערכה הפוליטית במערב האוקיינוס השקט. היפנים ראו ביחס ה-3:5:5 כהמשך המדיניות המתנשאת של המערב כלפי יפן. ב-1936, פקעה תוקפה של האמנה, והיפנים הודיעו שהם לא יחדשו את מחייבותם אליה.{{הערה|שם=hebrewRTL-שילוני11|שילוני בן-עמי, ''יפן המודרנית'', 179-194.}}
====התחזקות השפעתו של הצבא היפני על המערכת הפוליטית ומלחמת סין-יפן השנייה====
| |||