כניעת האימפריה היפנית – הבדלי גרסאות

[[ניסיון ההפיכה של 15 במאי 1932]] הביא להתפלגות פיקוד הצבא היפני לשתי סיעות: סיעת ה-"[[קודו-הא]]" ("סיעת הדרך הקיסרית") וסיעת ה-"[[טוסיי-הא]]" ("סיעת הפיקוח"). סיעת "קודו הא" הייתה הקיצונית מבין השניים, ולא שללה שימוש בטרור למען הגשמת מטרותיה. ב-[[26 בפברואר]] [[1936]] פרץ ניסיון הפיכה נוסף שנודע בשם [[מרד הנפל]]. במהלך ההפיכה, פרצו המורדים לבתיהם של אישים מרכזיים באליטה השלטונית ורצחו אותם. בין הנרצחים היו שר האוצר [[טקהאשי קורקיו]], וראש ממשלת יפן לשעבר [[סאיטו מקוטו]]. המורדים פרצו גם לביתו של ראש הממשלה [[אוקדה קייסוקה]], אך לא הצליחו למצוא את חדרו. הם ניסו להשתלט על הארמון הקיסרי אך נכשלו בשל התנגדות חיילי המשמר הקיסרי. המורדים דרשו את התפטרות הממשלה והציעו במקומה ממשלה בראשותו של [[הגנרל מזאקי]].הם קיוו לקבל את תמיכתו של הקיסר [[הירוהיטו]] אך התבדו. הירוהיטו זעם על המורדים על שרצחו את יועציו הקרובים וכן הטילו מצור על ארמונו. הוא צוטט אומר כי {{ציטוטון|אני בעצמי אצא בראש המשמר הקיסרי על מנת להביס אותם}}. התנגדותו של הירוהיטו סתמה את הגולל על ניסיון ההפיכה. המורדים נשפטו והפעם קיבלו עונשים חמורים - 19 איש הוצאו להורג ו-70 איש קיבלו עונשי מאסר. תקרית זו הביאה לקץלקיצם לניסיונותשל ההפיכהניסיונות שלהפיכה על ידי גורמי צבא לאומנים. עם זאת, ניסיונות ההפיכה גרמו להנהגה היפנית להגדיל את כוחו של הצבא ואת המשאבים שהושקעו בחיזוקו על מנת לפייס גורמים קיצוניים בתוכו ובכך למנוע ניסיונות הפיכה עתידיים. בשנים שלאחר מכן, המשיך כוחו של הצבא לגדול ומעורבותו בעיצוב מדיניות החוץ והפנים של המדינה גברה.{{הערה|שם=hebrewRTL-שילוני13}}