לאה מירון-כצנלסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ביוגרפיה: הוספת מקור להתהדקות היחסים עם ברל לאחר מותה של שרה
←‏ביוגרפיה: פנקס חבר של ההסתדרות
שורה 11:
בחווה התחממו היחסים בין ברל אהובה לבין שרה שמוקלר, אך היא שיתפה פעולה ואף פינתה את חדרה המשותף עם שרה כשהזוג רצה להתבודד.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 109–110.}} גם כששרה עברה לטפל בחולים ב[[יסוד המעלה]] שמרה אתה על קשר ובמאי [[1919]] מיהרה לבית החולים בצפת לסעוד אותה והחזיקה אותה בידיה כששרה נפטרה.
 
לאחר פטירתה של [[שרה שמוקלר]] ב-1919 התהדקו שוב היחסים בין לאה וברל{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 160.}} והם חיו כזוג על אף שלא התחתנו רשמית. תחילה חיה לאה בין חוות כנרת ליפו עד שהחליטה לעזוב את החווה וניסתה להתיישב בנוריס ([[עין חרוד]]).{{הערה|שם=ברל 160|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 160–165.}} תחילה גרו בשכונת עג'מי ביפו ואחר עברו ל[[רחוב מזא"ה]] 65 ב[[תל אביב]]. בתקופה זו הייתה ממייסדי [[הסתדרות העובדים הכללית]] וייסדה [[משק פועלות]] ב[[שכונת בורוכוב]] ב[[גבעתיים]] וניהלה אותו במשך שנים רבות (עד [[1927]]). הייתה חברת הוועד המרכזי של ההסתדרות ב-[[1920]]. ב-[[1921]] השתתפה בוועידה הראשונה של הפועלות בא"י שמערכה ב[[בלפוריה]].
 
הזוג מעולם לא התחתן, אולם ב-1921 הוציא עבורה ברל פנקס חבר של ההסתדרות, ובו ציין כי היא נשואה לו. כתוצאה מכך, נרשם בפנקסה השם "לאה מירון־כצנלסון". כאשר היתה כבת 34, החליט הזוג לחיות יחד חיי משפחה של קבע.{{הערה|שם=ברל 160}}
בתקופה חייה המשותפים עם ברל (1920–1944) קיבלה לאה את חשיבות תפקידו של ברל כמנהיג פועלים, נרתמה לשרותו ובדרך כלל ויתרה על עצמאות דרכה. בסוף ימיו כשהיה חולה סעדה אותו לאה על מיטת חוליו. מתוך הבנה לאהבתו לשרה הסכימה לאה שברל ייקבר לידה.