פתיחת התפריט הראשי

שינויים

[[קובץ:AtkElEmirFrq221048Ships.jpg|300px|ממוזער|תנועת השייטת הגדולה לפני הקרב עם האל-אמיר פארוק. 22 אוקטובר 1948.]]
[[קובץ:AtkElEmirFrq221048.jpg|300px|ממוזער|היערכות סירות הנפץ לפגיעה באל-אמיר פארוק ושולת מוקשים מצרית 22 אוקטובר 1948]]
'''אל-אמיר פארוק''' הייתה אוניית מלחמה ששמשה כ[[אוניית דגל|אוניית הדגל]] של [[הצי המצרי]]{{ביאור|ההתייחסות לאמיר פארוק כ[[אוניית דגל]] מופיע במקורות המוקדמים והשתרש בציבור במטרה לרומם את המורל הישראלי. באנייה לא נמצא אדמירל ולא נשאה דגל מיוחד בעת שהוטבעה.}} האונייה השתתפה בסיוע לחיל המשלוח המצרי בארץ ישראל, וטובעה מול חוף עזה ב-[[22 באוקטובר]] [[1948]] על ידי [[סירת נפץ|סירות נפץ]] שרכש [[חיל הים הישראלי]] מעודפי הצבא האיטלקי ממלחמתמ[[מלחמת העולם ה-IIהשנייה]], שהיו עד אז נשק הפתעה.
 
האונייה הושקה ב[[בריטניה]] בשנת 1926 והייתה חמושה בתותח 3 אינץ', ובארבע מכונות ירייה MG. היא השתתפה במערכהב[[מלחמת העצמאות|מערכה על ארץ ישראל]] מ-15 במאי 1948, והובילה כוחות צבא ואספקה.
 
==ניסיון הטבעה==
 
==התקיפה==
בצהרי 22 אוקטובר נמצאה [[שייטת המשחתות|השייטת הגדולה]] של חיל הים בסיור מול החוף, ובהחלטת מפקד החיל [[פול שולמן]] פנתה צפונה ויצאה מטווח ראייה. [[אח"י מעוז ק-24|אח"י מעוז]] (ק-24) ועליה לוחמי [[שייטת 13|היחידת לחבלה ימית]] בפיקודו של [[יוחאי בן-נון]], שלוש [[סירת נפץ|סירות נפץ]] וסירת איסוף אחת.{{הבהרה|סיבה=משפט לא ברור}} התוקפים היו זלמן אברמוב, יעקב ורדי ו[[יוחאי בן-נון]]. האוספים היו יצחק ברוקמן ויעקב ריטוב. הכוונה הייתה לתקוף בעדיפות את 'אל-אמיר פארוק' ואת [[שולת מוקשים|שולת המוקשים]] שאיבטחה אותה.
 
המטרה בעדיפות הייתה "אל-אמיר פארוק" וזלמן אברמוב יסתער ראשון עליה. יעקב ורדי בסירה השנייה יתקוף את שולת המוקשים. [[יוחאי בן-נון]] בסירה שלישית, יצפה לפי הצלחת התקפות ויחליט את איזה מטרה לתקוף. התוקפים היו אמורים לכוון את הסירה ולהפעיל את מנגנון הפיצוץ, לנטוש את הסירה ולרכב על המצוף כדי להימנע מפגיעת מהדף הפיצוץ במים.{{ש}}מנגנון הפיצוץ תוכנן לפעול בעת הפגיעה וכלל פיצוץ עצמי לאחר השהיה של 3 דקות. חבל ביטחון קשר את הלוחם אל המצוף כדי שיוכל למצוא אותו בחשיכה.{{ש}}סירה רביעית מאותו דגם אך ללא מערכת פיצוץ תשמש לאיסוף. את הסירה ישיטו יעקב ריטוב ויצחק ברוקמן ומשימתם לשוט בעקבות התוקפים ולאסוף אותם לאחר ביצוע ההתקפה. לראשי התוקפים הורכב נצנץ אינפרא אדום ולאוספים הייתה משקפת מיוחדת לראותם בלילה.
 
==קריאה נוספת==
* [[אורי מילשטיין]] '''אביב נעורים''' '' ההיסטוריה של הצנחנים – כרך ד''', "שלגי" הוצאה לאור, 1987, עמ' 1412.
* [[מייק אלדר]], '''האויב והים''' ''פרקים מיומן המבצעים'', משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1991 ע' 29-25.
* [[מייק אלדר]], '''שייטת 13''' ''סיפורו של הקומנדו הימי'', ספרית מעריב, 1993, ע' 152-142.
* שיה בן-נון, '''התקופה לקחה אותנו''' ''יוחאי בן-נון -דיוקן'', משרד הביטחון הוצאה לאור, 2003, ע' 63-58.
 
==קישורים חיצוניים==
* {{הארץ|יזהר באר|אז באמת מי הטביע את הפארוק?|1.6264032|10 ביולי 2018}}
* אפרים לפיד [http://www.israeldefense.co.il/he/node/35833 '''מלחמה על רטוב בעזה 1948'''] בISRAELDEFENSE אוקטובר 2018.
*{{קטעים בהיסטוריה|ימיה הראשונים של שייטת 13 – חלק שלישי|2018/02/09|פרק-244-ימיה-הראשונים-של-שייטת-13-חלק-שלישי}}
 
==ביאורים==