גרגוריוס האחד עשר – הבדלי גרסאות

נולד למשפחת [[אצולה|אצילים]] עשירה בטירה המשפחתית ברוזייה-ד'אגלטון בחבל [[לימוזן]] שב[[צרפת]]. היה אחיינו של האפיפיור [[קלמנס השישי]] שמינה אותו ל[[קרדינל]] בגיל 18 בלבד. למד ב[[אוניברסיטה]] של העיר [[פרוג'ה]] שב[[איטליה]] וקיבל תואר [[דוקטור לתאולוגיה]]. אחרי מות האפיפיור [[אורבנוס החמישי]] נבחר לאפיפיור ובחר לעצמו את השם גרגוריוס האחד עשר.

 

 

קודמו של גרגוריוס האחד עשר, האפיפיור אורבנוס החמישי, מינה צרפתים רבים לשליחים ולמושלים בנחלות הכנסייה שבמרכז איטליה. צרפתים אלה שמצאו את עצמם בסביבה עוינת הקימו [[מבצר]]ים לביטחונם. הם גבו [[מס]]ים ללא אבחנה, התנהגו בעריצות ועוררו את זעמם של האיטלקים. ב-[[1375]] פרץ [[מרד]] נגד הצרפתים באיטליה. [[קתרינה מסיינה]] דרשה מגרגוריוס האחד עשר לפטר את שליחי הכנסייה באיטליה. העיר [[פירנצה]] התייצבה בראש המרד. ב-[[1376]] נראה היה כי האפיפיור איבד את שליטתו בנחלותיו שבמרכז איטליה. גרגוריוס האחד עשר האשים את אנשי פירנצה בהסתה למרד וציווה עליהם להישמע לשליחיו באיטליה. הוא הטיל עליהם חרם והכריז עליהם כפושעים. אנשי פירנצה הגיבו בהחרמת רכוש הכנסייה בעירם, עצרו ואף הוציאו להורג [[כומר|כמרים]] שהתנגדו להם, וביקשו מאנשי [[רומא]] להצטרף למרד. גרגוריוס האחד עשר הודיע לאנשי רומא שאם יישארו נאמנים לו, יחזיר את מושב האפיפיור מ[[אביניון]] לרומא.