גרגוריוס השביעי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 12:
בשיאו של המאבק בין הכנסייה לסמכות החילונית היה כבר גרגוריוס השביעי האפיפיור. ב-[[1075]] הוציא את [[התכתיב האפיפיורי]], וב-[[1076]] הכריז הקיסר הגרמני [[היינריך הרביעי]] על הדחתו מהכס הקדוש. אולם בניגוד ל[[היינריך השלישי]], ששלושים שנה קודם לכן הצליח להדיח שלושה אפיפיורים, לא עלה בידי יורשו הצעיר לעשות כן לגרגוריוס השביעי. תגובת הנגד של האפיפיור הייתה להחרים את הקיסר, לנתק את קשרי הכנסייה עם היינריך ולפטור את נתיניו משבועות הנאמנות שנשבעו לו. לנוכח המרד שעמד לפרוץ בכל רגע נגדו, לא נותר להיינריך אלא ללכת את ה"[[הליכה לקנוסה]]" המפורסמת, על מנת לבקש (ולקבל) את מחילת האפיפיור.
 
ב-[[1083]] קרא גרגוריוס השביעי ל[[רובר גיסקאר]] מנהיג ה[[נורמנים]] לבוא לעזרתו נגד היינריך הרביעי, שכרת ברית עם ה[[ביזנטים]] ואיים על רומא. ב-[[21 במרץ]] [[1084]] נכנס היינריך הרביעי לרומא וכעבור עשרה ימים הוכתר לקיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] על ידי [[האנטי -אפיפיור [[קלמנטקלמנס השלישי]] שמונה על ידיו במקום גרגוריוס השביעי. ב-[[24 במאי]] של אותה שנה עלה רובר גיסקאר על רומא בראש 36,000 איש וכעבור שלושה ימים שחרר את גרגוריוס השביעי שהיה נצור במבצר [[סנט אנג'לו]] שליד רומא.
 
למרות שגבר על היינריך (בסיוע בני בריתו הנורמנים), עדיין נאלץ גרגוריוס להעביר את שנתו האחרונה בגלות, בשל הסלידה העממית ב[[איטליה]] כלפי הנורמנים. הוא מת בגלות ב[[טירה (מבצר)|טירה]] ב[[סלרנו]], ב-25 במאי 1085.