אלכסנדר הרביעי (אפיפיור) – הבדלי גרסאות

מ
הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג)
מאין תקציר עריכה
מ (הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג))
 
== ביוגרפיה ==
נולד בשם '''רינאלדו די ג'ן''' בג'ן<ref>{{הערה|A. Coulon (ed.), ''Les Registres d' Alexandre IV'' Tome 3, fascicle 7 (Paris 1953), p. 137, no. 3246 (9 September 1260). Division of the castle of Jenna between two of Alexander's nephews.</ref>}} (כיום ב[[רומא (נפה)|מחוז רומא]]), הוא היה, מצד אמו, בן למשפחת דה קונטי די סגני, רוזני סגני, כמו [[אינוקנטיוס השלישי]] ו[[גרגוריוס התשיעי]]. דודו גרגוריוס התשיעי מינה אותו ל[[חשמן]] המגן של מסדר הפרנציסקנים בשנת [[1227]], ל[[קמרגלנגו של הכס הקדוש]] {{אנ|Camerlengo of the Holy Roman Church}} מ-1227 עד [[1231]] ולבישוף אוסטיה בשנת 1231 (או [[1232]]). הוא הפך לדיקן מועצת הקרדינלים בשנת [[1244]] (או [[1240]]). לאחר מותו של [[אינוקנטיוס הרביעי]] בשנת 1254 הוא נבחר לאפיפיור ב[[נאפולי]] ב-[[12 בדצמבר]] 1254.
 
אלכסנדר הרביעי ירש את אינוקנטיוס כאפוטרופוס של [[קונראד השלישי, מלך ירושלים|קונרדין]], המלך האחרון מ[[בית הוהנשטאופן]], שהבטיח לו הגנה; אבל בתוך פחות משלושה שבועות הוא קשר אתו בהתנצלות, והתנגד במרירות לדודו של קונרדן מנפרד.<ref>{{הערה|P. Touron, "Alexandre IV contre Manfred," ''Le Moyen Âge'' 69 (1963), pp. 391–99.</ref>}} אלכסנדר הרביעי איים על [[נידוי (נצרות)|החרם]] ונגע נגד מפלגת מנפרד ללא השפעה. הוא גם לא הצליח לגייס את [[מלכי אנגליה]] ו[[נורווגיה]] במסע-צלב נגד בית הוהנסטאופן. רומא עצמה הפכה גם ל[[גואלפים וגיבלינים|גיבלינית]] נגד האפיפיור, שנסוג ל[[ויטרבו|וויטרבו]], שם מת ב-[[1261]]. הוא נקבר בקתדרלת ויטרבו, אך קברו נהרס במהלך שיפוצים מ[[המאה ה-16]].
 
בדוגמטיות של אלכסנדר היה אותת על ידי המאמצים לאחד את [[נצרות אורתודוקסית|הנצרות האורתודוקסית המזרחית]] עם [[הכנסייה הקתולית]], על ידי הקמת ה[[אינקוויזיציה]] בצרפת, על ידי טובות הנאה למסדר ה[[מנדיקנטים]], ועל ידי ניסיון לארגן מסע צלב נגד ה[[טטרים]] לאחר הפשיטה השנייה נגד פולין ב-[[1259]].
 
ב-[[26 בספטמבר]] [[1255]] הקים אלכסנדר הרביעי את מסדר הקדושה [[קלרה מאסיזי]], מייסדת המסדר הדתי לנשים הנקרא "קלרות המסכנות". <ref>{{הערה|A. Tomassetti (ed.), ''Bullarum, Diplomatum et Privilegiorum Sanctorum Romanorum Pontificum Taurensis editio'' (Turin 1858), pp. 620–624, no. XX.</ref>}} ב-[[29 באוקטובר]] 1255, ב[[בולה אפיפיורית|בולה האפיפיורית]] "בנינה אופרטיו", הכריז אלכסנדר על "הידע שלו" על ה[[סטיגמטה]] המיוחסת ל[[פרנציסקוס מאסיזי]].<ref>{{הערה|A. Tomassetti (ed.), ''Bullarum, Diplomatum et Privilegiorum Sanctorum Romanorum Pontificum Taurensis editio'' (Turin 1858), pp. 626–627, no. XXII.</ref><ref>}}{{הערה|{{Cite book|title=ST. FRANCIS OF ASSISI : his times, life and work.|last=KNOX.|first=LITTLE, W. J.|date=2016|publisher=FORGOTTEN Books|isbn=978-1331689393|pages=317|oclc=978482977}}</ref>}}
 
ב-[[27 בספטמבר]] [[1258]] הכריז אלכסנדר בבולה אפיפיורית, כי "ניחוש או כישוף" לא ייחקר על ידי האינקוויזיטורים של הכנסייה, שהוטל עליהם לחקור [[מינות (נצרות)|כפירה]]. עבירות של קסמים יש להשאיר לרשויות המקומיות, אלא אם כן היה להן "ידע בכפירה גלויה", אשר כללה "התפללות על מזבחיהם של אלילים, הקרבת קורבנות, התייעצות עם שדים, או ניסיון לעורר תגובות מהם". בתקופה זו בהיסטוריה של הכנסייה, השימוש בקסמים לא נראה ככפירה מטבעו, אלא מושרש באמונות טפלות או באמונות שגויות.<ref>{{הערה|{{Cite book|title=Grimoires : a history of magic books|last=1969-|first=Davies, Owen|date=2009|publisher=Oxford University Press|isbn=9780199204519|location=Oxford|pages=43|oclc=244766270}}</ref><ref>}}{{הערה|A. Tomassetti (ed.), ''Bullarum, Diplomatum et Privilegiorum Sanctorum Romanorum Pontificum Taurensis editio'' (Turin 1858), pp. 663–666, no. XLVI.</ref><ref>}}{{הערה|{{Cite book|title=Battling demons : witchcraft, heresy, and reform in the late Middle Ages.|last=Bailey|first=Michael D.|publisher=Pennsylvania State University Press|year=2010|isbn=9780271022260|location=|pages=35|oclc=652466611}}</ref>}}
 
ב-[[14 במאי]] 1254,<ref>{{הערה|August Potthast, ''Regesta pontificum Romanorum'' II (Berlin 1875), no. 15364. Thomas Rymer, ''Foedera, Conventiones, Literae et cujuscunque generis Acta Publica inter Reges Angliae et alios...'' I. 1, edition tertia (Hagae Comitis: apud Joannem Neaulme 1745), p. 181.</ref>}} זמן קצר לפני מותו, העניק אינוקנטיוס הרביעי את סיציליה, אחוזה פיאודלית של האפיפיור, לאדמונד, הבן השני של [[הנרי השלישי, מלך אנגליה]]. אלכסנדר אישר את המענק ב-[[9 באפריל]] 1255,<ref>{{הערה|Potthast, ii. nos. 15784-5. Rymer I .1, p. 196.</ref>}} תמורת 2,000 אונקיות של זהב לשנה, שירות של 300 אבירים במשך שלושה חודשים בעת הצורך, וכן 135,541 מרקים לפצות את האפיפיור עבור הכסף שהוא השקיע בניסיון להדיח את מנפרד, מלך סיציליה.<ref>{{הערה| Rymer,Foedera, I.i. 316-18, [http://www.oxforddnb.com/view/article/8504?docPos=1 Simon Lloyd, ''Edmund Crouchback'', Oxford Online Dictionary of National Biography, 2004]. Rymer I. 2, pp. 12–13: a letter of King Henry to Cardinal Riccardo Annibaldi de Molaria, Cardinal Deacon of Sant' Angelo.</ref>}} ניסיונותיו הכושלים של הנרי לשכנע את נתיניו לשלם את המיסים הנדרשים כדי לעמוד בדרישותיו של אלכסנדר היו אחד הגורמים בסכסוך בין המלך לפרלמנט, שהגיע לשיאו ב[[מלחמת הברונים השנייה]].<ref>{{הערה|J. R. Maddicott, ''The Origins of the English Parliament, 924–1327'', Oxford University press, 2010, p. 235</ref>}} ב-[[12 באפריל]] [[1261]], זמן קצר לפני מותו, הוציא אלכסנדר בולה אפיפיורית עבור המלך הנרי, שפטר אותו ואת אצילי הממלכה שלו משבועות שנקבעו בהוראות אוקספורד, שמילאו תפקיד במלחמה.<ref>{{הערה|Thomas Rymer, Foedera, Conventiones, Literae et cujuscunque generis Acta Publica inter Reges Angliae et alios... I. 2, edition tertia (Hagae Comitis: apud Joannem Neaulme 1745), pp. 62–63. {{Cite book|title=England in the Thirteenth Century|last=Harding|first=Alan|publisher=Cambridge University Press|page=290}}</ref>}}
 
==קישורים חיצוניים==