ויקיפדיה

בני ישראל (הודו) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Yoniher (שיחה | תרומות)
1,332 עריכות
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג)
שורה 21:
המנהיגות האזרחית והפוליטית, עברה למשפחת דיווקר בסביבות שנת 1785, והוטבע התואר "קמודאן מוכדאם" דהיינו מפקד-נשיא.
 
ביקורים מקרב הקהילה בארץ ישראל החלו מסביבות שנת 1860 ואף לפני שלחו תרומות. ב[[קבר רחל]] הייתה כתובת הקדשה לקהילת בני-ישראל מהודו בשנת 1865 לערך.<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Shalva Weill|שם=The Mosque at Rachel's Tomb|כתב עת=Journal for the Study of Antisemitism|עמ=263-265|כרך=3(2)}}</ref>}}
 
במאה ה-19 הנחו יהודים מקוצ'ין את המנהיגות הדתית של בני ישראל. הם שימשו בקהילה מורים, חזנים ושוחטים. התחייה הדתית של בני ישראל הסתייעה גם, החל בשלהי המאה ה-18, ביהודים בגדאדים, שהעבירו את עסקיהם ואת מוסדות הדת והקהילה שלהם מעיראק למרכזי המסחר בבומביי וכלכותה. באופן פרדוקסלי, גם מיסיונרים נוצרים חיזקו את זהותם היהודית של בני ישראל, בחזקם את קשריהם עם דוברי אנגלית. הם הקימו בתי ספר להוראת השפה האנגלית ותרגמו ספרי תפילה וכתבים דתיים אחרים מעברית למרטהי.
שורה 33:
מספר נוסעים יהודים בהודו ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] נתקלו בקהילה זו. [[ישראל יוסף בנימין]], ראה בהם צאצאים ל[[עשרת השבטים|עשרת השבטים האבודים]]. מניעת התבוללות בגויים היה הדבר החשוב ביותר בקהילה.
 
סוגיית מוצא הבני ישראל מהודו, מעלה אפשרות שהיו צאצאי עשרת השבטים.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=שלוה וייל|שם=מעבר לסמבטיון: המיתוס של עשרת השבטים האבודים|מקום הוצאה=תל-אביב|שנת הוצאה=תשנ"א}}}}{{הערה|Weil, Shalva (2013). "Jews of India and Ten Lost Tribes". In Patai, Raphael; Itzhak, Haya Bar (eds.). ''Jewish Folklore and Traditions: A Multicultural Encyclopedia''. ABC-CLIO.}} יש מבני ישראל הסוברים כי אבותיהם נמלטו מארץ-ישראל בדרך הים החל בשנת 175 לפסה"נ, בימי מלכותו של אנטיוכוס אפיפאנס. המסורת מספרת, כי ספינתם של הגולים נטרפה ליד חוף קונקאן, דרומית לבומבאי. הניצולים קברו את מתיהם באתר סמוך לכפר נאווגאון, במקום ששימש לימים כבית הקברות של בני ישראל.<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.bh.org.il/he/%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%90%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%93%D7%95/|הכותב=שלוה וייל|כותרת=קהילת בני ישראל ממומבאי והסביבה|אתר=בית התפוצות|תאריך=}}</ref>}}
 
בשנת 1897 נכתב ספר מקיף על העדה בידי [[חיים שמואל קהימקר]] ממנהיגי הקהילה. הספר יצא לאור בשנת 1937 בתל אביב שם נכתב כי בני ישראל הם צאצאי כובשי [[זית]]ים מ[[הגליל]], שניצלו מספינה שנטרפה בקרבת חופי הודו. שבעה זוגות ניצלו ונלקחו תחת חסות כוהני דת [[ארבע הווארנות|ברהמינים]]. לפי מסורתם, בני קהילת בני ישראל הם צאצאים של אנשים מ[[כהן|מעמד הכהונה]]{{מקור}}, בבדיקה גנטית שנערכה ב-[[2002]] נמצאו ממצאים שמוכיחים כי לבני הקהילה גנים יהודיים וכי ‎[[:w:en:Y-chromosomal Aaron|גן הכוהנים]] שכיח אצלם במידה דומה לעדות אחרות{{הערה|1=[https://link.springer.com/article/10.1007/s11013-005-7425-4 Genetics, History, and Identity: The Case of the Bene Israel and the Lemba, Full text] [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?db=pubmed&cmd=Retrieve&dopt=AbstractPlus&list_uids=16249950 Genetics, History, and Identity: The Case of the Bene Israel and the Lemba, PubMed]}}, למרות שלא היו כוהנים בקרבם.
שורה 39:
==באזור קונקאן==
 
משפחות "בני ישראל" גרו במשך דורות רבים ב-200 כפרים שונים באזור קונקאן. אחד הכפרים הידועים בו חיו יהודי "בני ישראל" היה אליבג (Alibag). הכפר היה ידוע ככפר יהודי וגרו בו מאות משפחות.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=שלוה וייל|שם=היהודים מהקונקאן: עדת בני ישראל בהודו|מקום הוצאה=תל-אביב|שנת הוצאה=1981|מו"ל=בית התפוצות על שם נחום גולדמן}}}} בני ישראל שימשו כדורכי שמן בקונקאן ונודעו בכינוי "שנוואר טליס", שמשמעו עוצרי שמן שומרי שבת. הם אימצו את שפת המקום, מאראטי, ולא נבדלו, למראית עין, מבני המקום. אולם, בחברה הכפרית הם נבדלו מאחרים בשל דבקותם ביהדות.<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.bh.org.il/he/%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%90%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%93%D7%95/|הכותב=שלוה וייל|כותרת=קהילת בני ישראל ממומבאי והסביבה|אתר=בית התפוצות|תאריך=}}</ref>}}
 
כיום גרות בכפר 5–6 משפחות יהודיות המתחזקות בית כנסת ומעסיקות חזן ושוחט. [[אליהו בירנבוים]] אשר ביקר בכפר בסוף שנת 2006 מתאר את "הגאווה היהודית של המשפחות הגרות במקום באשר לעבר המפואר של הכפר". השוחט, לוי וקרולקר, הוא בעל מפעל למשקאות קלים, אשר למד שחיטה כדי שמשפחתו ובני הקהילה יוכלו להמשיך לאכול בשר כשר. שני בניו חגגו בר מצווה ורוצים לעלות לישראל. בכפר נמצא בית הכנסת של הקהילה אשר נבנה לפני כ-100 שנה.
 
== חיי הדת ==
עדיין נותרו כ-20 בתי כנסת ברחבי הודו של הקהילה, רובם כבר לא פעילים. חלק מבתי הכנסת נהרס בשל עזיבת הקהילה את האזור, חלק אחר הפך למוזיאון. עם זאת, חלק מבתי הכנסת הנותרים גדולים מאוד ומרשימים ועדיין פעילים במיוחד בחגים ושבתות. רוב בתי הכנסת הוקמו בראשית המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. בתי הכנסת של בני העדה ב[[פקיסטן]] נהרסו עד היסוד לאחר קום המדינה, האחרון שבהם, "[[בית הכנסת מגן שלום|מגן שלום]]" ב[[קראצ'י|קראצ׳י]] נהרס ב-1988 על מנת לפנות מקום למרכז קניות.<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Shalva Weill|שם=?What Happened to Pakistan's Jews|כתב עת=Journal for the Study of Antisemitism}}</ref>}} בשנים האחרונות נשלחו למומבאי רבנים שונים, ושירתו שם תקופות קצרות, וכן נציגים של תנועת חב"ד.
 
בני ישראל דבקים במסורת שלהם ובמנהגיהם, והמועדים החשובים ביותר להם הם ראש השנה, יום כיפור, שמחת תורה וחג הפסח. בחתונה, למשל, הכלה לובשת סארי לבן ויוצאת לקבל את פני החתן, כשהוא עומד על בימת בית הכנסת ומזמר את "שיר החתן" המיוחד לבני ישראל. אחד המנהגים המיוחדים של בני ישראל קשור ב[[פסח|חג הפסח]]: יהודי אליבג נוהגים לטבול בערב פסח את כף היד בדם, להטביע את היד על נייר ולתלות את הנייר מעל משקוף הדלת. מנהג זה הוא זכר ל"פסחתי על הבתים" אשר במצרים, אבל הוא ייחודי ליהודי "בני ישראל".<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=שלוה וייל|שם=אמונות ומנהגים דתיים של יהודי אתיופיה בישראל|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=1989|מו"ל=האוניברסיטה העברית והמכון לחקר הטיפוח בחינוך}}</ref>}}
 
המסורות של "בני ישראל" בהודו, קשורות קשר הדוק לדמותו של אליהו הנביא. הרקע לכך הוא אגדה ידועה בקרב הקהילה שלאחר שהמשפחות הראשונות הגיעו להודו והתיישבו בה, הגיע אליהו הנביא לבקרם בכפרים שגרו בהם וגם באליבג, לעודדם ולהבטיח להם שבקץ הגלות ישובו לארץ ישראל. בחנדאלה (KHANDALA), המקום אליו לפי המסורת הגיע אליהו הנביא מצביעים על סלע גדול ובו קו ארוך השקוע באבן, המצביע על הסימן שהשאירו גלגלי המרכבה של אליהו הנביא; לצד הקו שני חורים גדולים באבן המציינים את פרסאות הסוסים כאשר קפצו כדי לעלות השמימה.
 
== חינוך ==
מאחר שבהודו היה לקהילת בני ישראל זכויות מלאות, הגיעו רבים לעמדות בכירות במערכת המשפט, היו ממקימי מערכת הרפואה ההודית ומקימי מערכת החינוך ההודי ב[[מהרשטרה]], וכמובן הקימו מערכת חינוך לבני ישראל.<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=שלוה וייל|שם=העילית הדתית והעילית החילונית בקרב בני ישראל בהודו|כתב עת=פעמים|כרך=60|עמ=63-49}}</ref>}} המחנך והסופר יוסף יחזקאל ראג׳פורקר, שימש כבוחן בשפה העברית החל מ-1871 באוניברסיטת בומביי. בשנת 1875 ייסדה "החברה לעידוד החינוך של בני ישראל" את "בית הספר היהודי", מוסד לחינוך יסודי בשפה האנגלית. ב-1892 נוסף עליו גם בית ספר תיכון. בשנות השלושים הוסב שמו ל"בית ספר אלי כדורי", על שם הנדבן שתמך בו. רוב תלמידיו היו יהודים, ולימדו בו עברית, נוסף על אנגלית ומרטהי. כיום, שפת ההוראה בבית הספר היא מרטהי ואין כלל יהודים בין תלמידיו. איגוד בוגרי בית הספר היהודי (לימים, הוא נודע בכינוי "אגודת המכבים") נוסד בשנת 1917 ובתקופת השיא שלו, בשנות החמישים, השתתפו באספותיו מאות אנשים.
 
בשלהי המאה ה-19 הוקם בבומביי בית ספר על שם יעקב ששון לילדי "הבגדאדים". תחילה הוטלו הגבלות על מספר התלמידים מבני ישראל. ב-1970 היו כמעט כל התלמידים היהודים בבית הספר בני ישראל.
שורה 90:
את חיי הקהילה היהודית בהודו מאפיין מספרם הרב של ארגוני חברה ורווחה. ארגון הנשים "סטרי מנדל" שנוסד ב-1913, המעון לנטושים וליתומים שנוסד ב-1934 במתכונתו הנוכחית ומטפל גם כיום בקומץ קשישים. במשך השנים פעלו בקרב בני ישראל גופים שונים – מועדוני ספורט, ארגונים ציוניים ואגודות צדקה וגמילות חסדים.
 
קהילת בני ישראל בהודו היא כיום, נכון לשנת 2019, קהילה קטנה, הנאבקת על קיומה ושורדת בזכות מאמציהם של ארגונים יהודיים, וביניהם הג'וינט. בעקבות ההגירה גדולת ההיקף, הפעילות הקהילתית הצטמצמה. עיתונים וכתבי-עת של בני ישראל, שהתפרסמו בתפוצה רחבה, מופיעים כעת באופן לא תדיר. עם זאת, בקרב קהילות היהודים בהודו מתרחש תהליך של התלכדות, ונוצרו קשרים בינן לבין קבוצות שונות בישראל ובארצות הברית.<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.bh.org.il/he/%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%90%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%93%D7%95/|הכותב=שלוה וייל|כותרת=קהילת בני ישראל ממומבאי והסביבה|אתר=מוזיאון בית התפוצות|תאריך=}}</ref>}}
 
==הבונים החופשיים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בני_ישראל_(הודו)"