עמון – הבדלי גרסאות

נראה שיש להבדיל בין בני עמון (על פי אבי האומה: "בן עמי") לעמונים, שהיו כנראה עם אחר בתקופת המקרא, והראיה לכך מהופעת שניהם, זה לצד זה, בפסוק אחד<ref>{{הערה|דברי הימים ב' פרק כ', פסוק א'.</ref>}}: "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב '''וּבְנֵי עַמּוֹן''' וְעִמָּהֶם '''מֵהָעַמּוֹנִים''' עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה"<ref>{{הערה|כך הסביר ה[[רד"ק]] בפירושו לפסוק: "'ועמהם מהעמונים' - אמרו במדרש שהם בני שעיר... וקראם: 'עמונים' - כי התנכרו והתחפשו ולבשו בגדי עמונים כדי שלא יכירום בני ישראל... ויתכן לפרש שהיו אומה אחרת נקראו: 'בני עמונים', כי לא נקראו בני עמון עמונים בשום מקום, כי אם: בני עמון, והעמונים היו אומה אחרת, נקראו כן על שם מקומם. וכן בדברי [[עוזיהו|עזיהו]]: 'ויתנו העמונים מנחה לעזיהו'. ואפשר שהם המעונים שזכר שם והוא הפוך, והוא הנכון, ושם מקומם: מעון, וכן מצאנו בספר שופטים: '[[צידון|וצידונים]] [[עמלק|ועמלק]] ומעון לחצו אתכם'".</ref>}}. אכן, כבר בחז"ל אין את ההבדלה הזאת, והם נקראים: "עמון" בלבד.

אומנם בני עמון יכולים [[גיור|להתגייר]], אך התורה מונעת מהם, כקרוביהם מ[[מואב]], להתערב בישראל בקשרי נישואים: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה', עַד עוֹלָם"<ref>{{הערה|דברים פרק כ"ג, פסוק ד'.</ref>}}, והסיבה: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת [[בלעם בן בעור|בִּלְעָם]] בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר [[ארם נהריים|אֲרַם נַהֲרַיִם]] לְקַלְלֶךָּ"<ref>{{הערה|דברים פרק כ"ג, פסוק ה'.</ref>}}.

אולם, על פי [[משנה|המשנה]]<ref>{{הערה|"עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד" (משנה, מסכת יבמות, פרק ח, משנה ג).</ref>}}, איסור החתנות הוא רק עם הגברים שהתגיירו מבני עמון וצאצאיהם הגברים אחריהם, אך אין איסור לשאת עמוניות שהתגיירו או בנות של מתגיירים מבני עמון. דוגמה ידועה למתגיירת מבני עמון שנישאה ליהודי היא [[נעמה העמונית]], אשת [[שלמה|שלמה המלך]] ואימו של [[רחבעם]] מלך [[ממלכת יהודה|יהודה]]. ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]<ref>{{הערה|מסכת יבמות דף ע"ו, עמוד ב'.</ref>}} מובא דיון נרחב בטעם היתר הנשים מבני עמון ומואב<ref>{{הערה|ראה דיון נרחב בשאלה זו, הכולל השוואת מקורות בחז"ל ובפרשנים, במאמר: [http://asif.co.il/download/asif_A/asif%201%20tnm/atn1/asif%201%2011-45.pdf "איסור בני לוט לבוא בקהל"], עומר פדור, ביטאון [[אסיף (כתב עת)|אסיף]], א.</ref>}}.

בספר [[ספר עזרא|עזרא ונחמיה]], בתחילת ימי [[שיבת ציון|בית שני]], מסופר על [[נישואי תערובת ביהדות|נישואי תערובת]] רבים עם בני עמים אלו ועל מאבקם העיקש של מנהיגי המתיישבים לסלקם מישראל על פי דין התורה<ref>{{הערה|עזרא, פרק ט'; נחמיה, פרק י"ג.</ref>}}.

עם זאת, בתלמוד הבבלי<ref>{{הערה|מסכת ברכות דף כ"ח, עמוד א'.</ref>}} מסופר על [[יהודה גר עמוני]] שבא לפני חכמים ושאל אם הוא מותר לבוא בקהל ישראל. [[רבן גמליאל דיבנה|רבן גמליאל]] פסק שאסור, על פי דין התורה, אך [[רבי יהושע בן חנניה|רבי יהושע]] התיר לו בטענה ש"כבר עלה [[סנחריב]] מלך [[אשור]] ובלבל את כל האומות", וכל הפורש - מהרוב פורש. כלומר, משום שהעמים התערבבו, התבטלו העמים האסורים ברוב של שאר העמים, ולכן, אחרי גיור, הם מותרים כשאר העמים. שיטת רבי יהושע נפסקה להלכה<ref>{{הערה|ראה בפירוש ה[[מלבי"ם]] (נחמיה י"ג, ג') מדוע לדעתו אין פסיקת רבי יהושע סותרת את המסופר בעזרא ונחמיה.</ref>}}.

לצד איסור הנישואים עם בני עמון ומואב, אסרה התורה גם לדרוש שלומם וטובתם - "כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם"<ref>{{הערה|דברים פרק כ"ג, פסוק ז'.</ref>}}.