גידולו של גדול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 53:
בין הדמויות הזוכות בספר לאזכורים 'בעייתיים' (לדעת השוללים) הוא הרב [[אהרן קוטלר]], מייסד וראש [[ישיבת לייקווד]] ב[[ארצות הברית]] וממקימי עולם התורה שם. בין השאר, מסופר עליו שכתב מכתב לארוסתו שלא מצא חן בעיני חמיו הרב [[איסר זלמן מלצר]], ושגער בנוסח: "פרה אדומה, שתוק!" לבחור [[ג'ינג'י]] שהפריע לו בשיעור, וכיוצא באלה. נטען כי בני משפחתו של הרב קוטלר הם שהחלו לפעול באופן אקטיבי להחרמת הספר, בטענה שהספר פוגע בכבודו. על אביו של המחבר, הרב יעקב קמנצקי, מסופר בין השאר על קריאתו בספרות הרוסית. כן נטען כי בספר מובעת תמיכה ב[[לימודי חול]] בישיבות, מובא היתר שגוי לשמיעת [[שירת נשים]] ב[[זמירות שבת]], וכן על זו הדרך.
 
פרופ' [[זאב לב]] טען כי סיבת המחלוקת סביב פרסום הספר נעוצה בחילוקי דעות עקרוניים בין גישות [[חינוך|חינוכיות]] שונות; בעוד המחרימים סבורים, משיקולים חינוכיים, כי ספרות היסטוריה רבנית צריכה להציג אך את הצדדים החיוביים באישיותם של גדולי התורה, "עשייתו של גדול" משקף עמדה עקרונית שונה, עליה התחנך המחבר בבתי רבותיו הליטאים, לפיה ספר חינוכי אמור לחנך בראש ובראשונה למידת "האמת", ומשכך עליו למסור לקורא את מכלול אישיותם של נשואי הספר. הרב קמנצקי עצמו טען כי העמדה השוללת את ספרו מקורה בגישה הסיפורת [[החסידות|החסידית]], שהשתלטה לדבריו גם על עולם התורה הליטאי, בה מוצגים אדמו"רים כקדושי עליון ומלאכים.
 
ביחס לתוכן הספר, טען הרב יעקב גרשון וייס כי מקורותיו של המחבר אינם תמיד אמינים, כי הסתמך על עדויות שמסרו אינפורמציה שגויה, כי שילב בספר "חצאי אמיתויות", וכי הוסיף לאורך החיבור ספקולציות רעועות, המציגות בדרך כלל את הנידונים באופן שאינו מוסיף להם כבוד. הרב קמנצקי הגיב כי ציין תמיד את מקורותיו ואת רמת אמינותם, וכשדן בתכני הסיפורים הדגיש תמיד מה נאמר במקורות ומה הצעתו שלו, תוך שהניח לקורא לשפוט בעצמו את המכלול המלא של המתואר.
שורה 61:
 
טענותיו העיקריות של המחבר הן שהליך החרמת הספר לא היה הוגן, משום שלא היה ניסיון לשמוע את דבריו ואף דרכו לרבנים המחרימים נחסמה, כך שהם שמעו רק צד אחד. כמו כן נטען, שהמחליטים העיקריים היו בני ביתם של הרבנים ורבנים בדרגה נמוכה שהרבנים סמכו עליהם. החותמים העיקריים אינם קוראים אנגלית, כך שאין ספק שלא קראו את הספר בעצמם, וכי נראה שההחרמה נעשתה על סמך ציטוטים חלקיים מהספר.
 
עוד טען הרב קמנצקי כי באופן פרדוקסלי דווקא ה"קנאים" שרדפו את ספרו והחרימו אותו אינם מכבדים את גדולי התורה; בעוד הוא מכבד את גדולי הדור ומקבל את סמכותם הרוחנית, דווקא מתוך הכרה שאישיותם הייחודית התעצבה ככזו למרות ניסיונות שחוו וקשיים עמם התמודדו, מאמינים הקנאים שחשיפת אישיותם האמתית של רבנים תערער את סמכותם. בנוסף, ביחס להפצת "עשייתו של גדול", בעוד הרב קמנצקי קיבל על עצמו את סמכותו של הרב אלישיב ופעל בהתאם להנחיותיו, הקנאים הם שגנבו את המכתב מהרב אלישיב, והכריחו אותו למעשה לפרסם את דעתו ברבים שלא ברצונו.
 
בשנת [[ה'תשס"ה]] הוציא המחבר "מהדורה מתוקנת" (מצונזרת ומרוככת) של המקור, והביע תקוה שמהדורה זו תזכה ליחס שונה. למרות זאת פרסמו הרבנים במרץ [[2006]] מכתב חדש בחתימת חותמי כתב האיסור המקורי, ולפיו מהדורתו החדשה של הספר נסקרה בידי הרבנים [[דן סגל]] ו[[יוסף רוזנבלום]] והם מצאו כי לא חל שינוי בנסיבות האיסור. לדברי המחבר הדבר נעשה בניגוד להבטחה מפורשת שנתן לו הרב אלישיב שלא יחרים את המהדורה החדשה בלי לדון איתו לפני כן.