תחום שיפוט (רשות מקומית) – הבדלי גרסאות

לפי {{סחפ|פקודת העיריות|סעיף 8 ל[[פקודת העיריות]]}}, רשאי שר הפנים להורות על חקירה "אם משום שזו משאלתם של רוב בני העיר ואם מסיבה אחרת". נוסח הסעיף הקנה משקל רב לעמדתם של תושבי האזור בנוגע לשינוי תחום השיפוט של מקום מגוריהם, ובתי המשפט אף פסלו החלטות של שר הפנים שנתקבלו מבלי ש[[שימוע (ציבורי)|נשמעה]] עמדת התושבים{{הערה|1=בג"ץ 3/58 '''ברמן ואח' נ' שר הפנים''', פ"ד יב(2) 1493, שבו נפסלה החלטת שר הפנים לספח את שכונת [[נחלת יצחק]] ה[[תל אביב|תל אביבית]] ל[[גבעתיים]] ובג"ץ 5445/93 '''עיריית רמלה נ' שר הפנים ואח'''', פ"ד נ(1) 397, שבו נפסלה החלטת שר הפנים לספח את שכונת קריית מנחם בגין ב[[רמלה]] לעיר [[לוד]].}}. עמדת התושבים אינה השיקול היחיד, ו[[פרשנות (משפט)|פרשנות]] המילים "סיבה אחרת" מאפשרת את הרחבת גדרי שיקול הדעת. שר הפנים והוועדה רשאים לשקול שיקולים רבים, ובהם שיקולים גאוגרפיים, דמוגרפיים, סוציולוגיים, כלכליים ועוד, בהתאם לנסיבות המקרה{{הערה|1=בג"ץ 2159/97 '''מועצה אזורית חוף אשקלון נ' שר הפנים ואח'''', פ"ד נב(1) 75.}}.

לאחר [[מלחמת ששת הימים]], תוקנה [[פקודת סדרי השלטון והמשפט]], וה[[ממשלת ישראל|ממשלה]] הוסמכה להחיל בצו את החוק הישראלי על שטחים בתחומי [[ארץ ישראל]], ככל שתמצא לנכון. הממשלה החליטה להחיל את החוק הישראלי גם על [[מזרח ירושלים]], כלומר - על שטח [[עיריית ירושלים]] הירדנית, ובנוסף על כפרים, עיירות ושטחים פתוחים שנמצאו מעבר ל[[הקו הירוק|קו הירוק]], מצפון, ממזרח ומדרום ל[[ירושלים]]. אף ששטחים אלה סופחו למדינת ישראל, לא היה בכך כדי לקבוע כי הם שייכים לעיריית ירושלים, שכן [[פקודת העיריות]] היא הקובעת את ההליך שבו משנים תחום שיפוט של רשות מקומית. על כן, תוקנה גם פקודה זו, ונוסף בה {{סחפ|פקודת העיריות|סעיף 8א|סעיף 8א}}, הקובע כי שר הפנים רשאי "לפי שיקול דעתו וללא עריכת חקירה לפי {{סחפ|פקודת העיריות|סעיף 8|סעיף 8}}, להרחיב באכרזה את תחומה של [[עירייה (ישראל)|עירייה]] פלונית על ידי הכללת שטח שנקבע בצו לפי {{סחפ|פקודת סדרי השלטון והמשפט|סעיף 11ב|סעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח–1948}}". כך, כלל שר הפנים את השטח שסופח בתחום שיפוטה של העיר ירושלים, מבלי להיזקק לוועדת חקירה ולשמיעת התושבים.