הבדלים בין גרסאות בדף "רמב"ן"

נוספו 232 בתים ,  לפני 11 חודשים
מ
(←‏ויכוח ברצלונה: עזרתי לנסח משפט לא ברור)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
עוד בצעירותו חיבר הרמב"ן פירוש ל[[ספר איוב]].<!-- ??? -->{{מקור}} מאוחר יותר, עדיין בהיותו בספרד<!-- בתאריך לא ידוע -->, חיבר את פירושו המפורסם ל[[חמשה חומשי תורה]]. כמו כן חיבר הרמב"ן פירושים גם לספר שיר השירים<!-- למה לא כולם מזכירים את זה?? --> ול{{תנ"ך|ישעיהו|נג}}.
 
עם עלותו ל[[ארץ ישראל]] ערך הרמב"ן תיקונים לפירושו, בהם שינה, הוסיף ואף מחק קטעים מהמהדורה הראשונה של חיבורו. זאת בעקבות חשיפתו לחיבורים נוספים או בעקבות התרשמותו מה[[גאוגרפיה של ארץ ישראל]] או ממצאים שנתגלו לעיניו.{{הערה|למשל, מטבע מתקופת בית שני שנתגלה לעיניו, או היווכחותו שקבר רחל ממוקם ממש סמוך ליישוב בית לחם. ראו: {{JSTOR|דוד שניאור|תוספות ותיקוני נוסח גאוגרפיים בפירוש רמב"ן לתורה|23979181|שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום|כ"ג‎ (תשע"ד 2014), עמ' 263-277 }}}} רשימה של 134 מתיקוניו נשלחה לספרד ושולבה בכתבי היד של החיבורים כמו במהדורות הדפוס יחד עם רשימת תיקונים לא מתועדת (ידוע על לפחות 140 תיקונים נוספים).
 
פירושו המונומנטלי ל[[תורה]] התפרסם מאוד. הפירוש מתאפיין באריכות ביחס לחכמי תקופתו. לשם השוואה, במקום בו [[רשב"ם]], נכדו של [[רש"י]], כותב חצי שורה של פירוש על פסוק, רמב"ן מסוגל להאריך עד כדי שניים ושלושה עמודים.
 
בפירוש מתגלה רמב"ן כחוקר מעמיק המפרש את המקרא בהתאם לתוצאות מחקרו.{{הערה|בפירושו לבראשית מח, ז חזר בו הרמב''"ן מפירוש שפירש אודות מקום קבורת רחל, בעקבות עלייתו לארץ וביקורו באזור זה. בפירושו לשמות ל, יג (לעיתים מופיע בסוף פירושו לספר) מתאר הרמב''"ן שכשהגיע לעכו מצא מטבע, ועל פיו קבע את משקלו של מחצית השקל.}} הפירוש עוסק בביאור המילים, ה[[מצווה|מצוות]] היוצאות מן הכתוב, היחס בין מדרש [[חז"ל]] לכתוב והיחס בין הסיפור המקראי לתוכנו הפנימי.
 
בפירושו ל[[מקרא]], מתעמת רמב"ן עם פירושיהם של שני הפרשנים החשובים של [[ימי הביניים]] - [[רש"י]] ו[[אברהם אבן עזרא|ראב"ע]] – אותם הוא מצטט.<!-- לציין שבעיקר את רש"י וקצת פחות את האבן עזרא --> בדומה לרש"י הוא מביא את [[מדרש]]י [[חז"ל]], אך בשונה ממנו הוא מתעמק ודן במדרשים וקובע האם הם תואמים את פשט הכתוב.
יחסו של רמב"ן לרש"י הוא יחס של כבוד. לחריפותו של אבן עזרא מתייחס רמב"ן בביקורתיות: "תוכחת מגולה ואהבה מסותרה" (לשון רמב"ן בהקדמתו לפירושו לתורה). את פרשנותו הפילוסופית של הרמב"ם מבקר רמב"ן, לעיתים תוך שימוש ביסודות הקבלה.
 
הרמב"ן היה הראשון מבין פרשני המקרא היהודיים שהביא בביאורו לתורה את ארבעת הרבדים של פירוש התורה על דרך ה[[פרד"ס]],. ארבעת רבדים אלה, מקורם בחז"ל במדרש ה[[אגדה (יהדות)|אגדה]] וה[[מדרשי הלכה|הלכה]], אך החל מן המאה הראשונה הייתה נהוגה בעיקר בפרשנות המקרא ה[[נצרות|נוצרית]].{{הערה|1=ע' פונקנשטיין, פרשנותו הטיפולוגית של הרמב"ן, ציון 45 (תש"ם), עמ' 35-59; ר' בן מאיר, מעשה אבות סימן לבנים- אינטרפרטציות היסטוריות בפירוש הרמב"ן לתורה, עיוני מקרא ופרשנות, ח', עמ' 547-551.}} דרך זו הבחינה בין "ארבעה הגיונות לכתוב", או '''quattuor sensus scripturae''':
* '''litteraliter''' - הפשט, הפירוש המילולי, וכלשונו ודרכו של הרמב"ן, "פשוטו של מקרא". בדרך זו, מבאר הרמב"ן את פשט מילות הכתוב על דרך ההסבר הפילוסופי-פיזיקלי.
* '''anagogice''' - רמז, פרשנות טיפולוגית, דהיינו פרשנות שאינה מקישה מכתוב אחד על משנהו, אלא ממאורע אחד על מאורע אחר. וכלשון הרמב"ן: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים וכולם באים ללמד על העתיד". כך למשל רואה הרמב"ן את ששת ימי הבריאה כרמז לכל המאורעות העתידים לבוא.