אצולה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה קלה בפתיח
שורה 25:
[[יפן]] של ימי הביניים פיתחה שיטה פיאודלית דומה לזו האירופאית, שבה ניתנה אדמה בתמורה לשירות [[צבא]]י. למעמד ה[[דאימיו]] היה כוח פוליטי וחברתי רב, וכמו מקביליהם באירופה, ניהלו צבאות של [[סמוראי]]ם. במשך תקופות ארוכות, החזיקו אצילים אלו בכוח רב ללא שלטון כללי במדינה, והובילו ל[[מלחמת אזרחים]]. יש כמה הבדלים מהותיים בין האצולה היפנית לאצולה האירופאית, והראשון שבהם הוא ההבדל בין קוד האבירות האירופאי וקוד ה[[בושידו]] ביפן. השיטה הזו בוטלה בשנת [[1868]], והוחלפה בשיטה שנקראה [[קאזוקו]], שבוטלה גם היא בשנת [[1947]], אחרי מפלתה של יפן ב[[מלחמת העולם השנייה]].
 
מדינות נוספות במזרח התפארו בתוארי אצולה שונים שקשה להשוותם למערכת האצולה האירופאית המוכרת לנו. בכמה מדינות [[אסלאם|מוסלמיות]] אין תואר אצולה רשמי, אך קרובים מאוד לכך הם נושאי התואר [[סייד]], שפירושוצאצאיו המילולישל הואהנביא "אדון" או "[[לורדמוחמד]]". רשמית, אין להם זכויות מיוחדות, אך הם נחשבים לבעלי חשיבות [[דת]]ית גבוהה יותר משאר ה[[אוכלוסייה]], ואנשים רבים באים אליהם לעצות בנושאי דת. ב[[איראן]], לעומת זאת, היו בעבר תוארי אצולה רבים, וכיום האצולה שם מזוהה על פי [[שם משפחה|שם המשפחה]].
 
ב[[מזרח אסיה]], בלטה השיטה ה[[סין (אזור)|סינית]], שלפיה מעמדה של משפחה ירד בכל דור. צאצאי [[קיסר סין]] היו שכבת האצולה הגבוהה ביותר, ובניהם דורגו על ידי מעמדה של הקיסרית או ה[[פילגש]]. מעמדם ומשמעותם של האצילים השתנו רבות, לאור חילופי השושלות השולטות במדינה.