לאה מירון-כצנלסון – הבדלי גרסאות

לאחר פטירתה של [[שרה שמוקלר]] ב-1919 התהדקו שוב היחסים בין לאה וברל והם חיו כזוג. תחילה חיה לאה בין חוות כנרת ליפו עד שהחליטה לעזוב את החווה וניסתה להתיישב בנוריס ([[עין חרוד]]).{{הערה|שם=ברל 160|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 160–165.}} תחילה גרו בשכונת עג'מי ביפו ואחר עברו ל[[רחוב מזא"ה]] 65 ב[[תל אביב]]. בתקופה זו הייתה ממייסדי [[הסתדרות העובדים הכללית]] וייסדה [[משק פועלות]] ב[[שכונת בורוכוב]] ב[[גבעתיים]] וניהלה אותו במשך שנים רבות (עד [[1927]]). הייתה חברת הוועד המרכזי של ההסתדרות ב-[[1920]]. ב-[[1921]] השתתפה בוועידה הראשונה של הפועלות בא"י שמערכה ב[[בלפוריה]].

 

בתקופה חייה המשותפים עם ברל (1920–1944) קיבלה לאה את חשיבות תפקידו של ברל כמנהיג פועלים, נרתמה לשרותו ובדרך כלל ויתרה על עצמאות דרכה. בסוף ימיו כשהיה חולה סעדה אותו לאה על מיטת חוליו. מתוך הבנה לאהבתו לשרה הסכימה לאה שברל ייקבר לידה.