הבדלים בין גרסאות בדף "חכירה"

הוסר בית אחד ,  לפני 9 חודשים
קישורים
מ (בוט החלפות: לעיתים)
(קישורים)
 
'''חכירה''' היא חוזה המעביר מאדם או גוף לאחר את הזכות לעשות שימוש בנכס בדרך כלל לתקופה ארוכה (למעלה מחמש שנים) תמורת דמי חכירה. חכירה יכולה להתקיים בנכס שעל פי מהותו ניתן להחזקה ולשימוש ממושכים ולכן הוא אפשרי רק לגבי נכסים שאינם כלים.
 
כאשר חוכר מקבל נכס לשימושו לתקופת חכירה ארוכה (בחוקב{{סחפ|חוק מס שבח מקרקעין}}, למשל, חכירה של למעלה מעשר שנים) שיש עמה זכות לחוכר לרכשם בתום תקופת החכירה בחינם או במחיר הזדמנותי נקראת [[חכירה מימונית]] שלעיתים רואים אותה כרכישה מלאה של הנכס, תוך פירעון הסכום בתשלומים. חכירה לתקופה קצרה יותר נקראת [[חכירה תפעולית]] והיא במשמעות של [[שכירות]].
 
הסכם שכירות ב[[מקרקעין]] לתקופה ארוכה מ-25 שנים מכונה "חכירה לדורות".
===חכירת הקרקעות של מינהל מקרקעי ישראל===
עם [[מדינת ישראל|קום המדינה]] ב-[[1948]] ([[ה'תש"ח]]) החל דיון על מעמדן של קרקעות שנקנו במסגרות שונות בידי קרנות של יהודים מהעולם, ובראשן [[הקרן הקיימת לישראל]]. בדיון זה הוחלט על הקמת [[מינהל מקרקעי ישראל]].
על פי הצעתו של השר [[זרח ורהפטיג]] הוחלט שקרקעות אלו יעמדו לטובת העם היהודי, בייחוד במקרה של עליה המונית, ולכן הן לא יימכרו לצמיתות אלא יוחכרו לחמישים שנה. חכירה זו הייתה אמורה להתחדש בתום התקופה{{הערה|המשך החכירה על ידי חידושו עם תום כל 49 שנים, היה קשור עם מושג "חכירה לדורות" שהוגדר בסעיףב{{סחפ|חוק המקרקעין|סעיף 3 לחוק המקרקעין}} ("...שכירות לתקופה שלמעלה מעשרים וחמש שנים תיקרא 'חכירה לדורות'").}}. מינהל מקרקעי ישראל ואגף ההתיישבות ב[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]] בנו על אדמות אלו יישובים ליהודים, בדרך כלל על פי מפתח פוליטי או עדתי{{הערה|1=לדוגמה תוכנית [[יהוד הגליל]], וכן [[המשרד לפיתוח הנגב והגליל|יישוב הנגב]]}}. במושבים ובקיבוצים הייתה [[ועדת קבלה]] שיכלה לסנן את המועמדים להתיישבות, ולשמור על אחידות האוכלוסייה ביישוב. רוב המושבים, הקיבוצים ועיירות הפיתוח נבנו על אדמות אלו, ותושביהם שילמו דמי חכירה שנתיים, או דמי היוון (דהיינו: תשלום חד-פעמי המשקף את ערכם של דמי החכירה השנתיים).
 
חכירה זו הייתה נתונה בוויכוח, בייחוד לאחר [[1997]], כאשר [[הקשת הדמוקרטית המזרחית]] תבעה שוויון זכויות לאור החלטות המוסדות המיישבים לאורך השנים. לאור מדיניות [[אקטיביזם שיפוטי|האקטיביזם השיפוטי]] של נשיא בית המשפט [[אהרן ברק]], מדינת ישראל ומינהל מקרקעי ישראל נתבעו בידי קבוצת ארגונים ובראשם [[עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל]]{{הערה|1=[http://www.adalah.org/heb/legaladvocacypop.php?file=legaladvocacyland9205 "בג"ץ עדאלה"] נגד מינהל מקרקעי ישראל (באתר הארגון)}}. בעקבות [[{{סחפ|חוק חובת מכרזים, התשנ"ב-1992]]}} ותביעה זו, הסתמנה החלטה במינהל מקרקעי ישראל ובקרן הקיימת לשנות את אופן פעולתה, ובמיוחד להעביר קרקעות של הקרן הקיימת למנהל, על מנת להסיר מעליה אחריות{{הערה|1=[http://portal.knesset.gov.il/Com27alia/he-IL/Messages/07072009.htm דיון בכנסת בעקבות החלטת קק"ל] (אתר הכנסת)}}.
 
ב-[[3 ביולי]] [[2009]] ([[י"ג באב]] [[ה'תשס"ט]]) החליטה הכנסת, בדיון מיוחד במהלך פגרת הקיץ, ובלחץ ראש הממשלה [[בנימין נתניהו]]{{הערה|1=[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/192681 ערוץ 7 - חוק הפרטת הקרקעות אושר] ובמעריב: [http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/925/184.html חוק הפרטת הקרקעות עבר] לאחר התקפלות השר הרשקוביץ ממפלגת [[הבית היהודי]], ולאחר כישלון ההצבעה, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/920/652.html שבועיים קודם לכן]. }} על העברת הבעלות במרבית הקרקעות הנתונות לחכירה מידי המינהל לידי החוכרים, ו[[הפרטה|הפרטת]] המינהל.
 
=== השימוש בחכירה בשוק הפרטי===
השימוש בחכירה נפוץ בשוק הפרטי במטרה לעקוף את הוראות {{סחפ|חוק המקרקעין|סעיף 13 לחוק המקרקעין}}. הסעיף נועד למנוע ביצוע עסקה בחלק מחלקת מקרקעין, כיוון שעסקה כזו תפצל את החלקה. הסעיף קובע: "...ואין תוקף לעסקה בחלק מסוים במקרקעין, והכל כשאין בחוק הוראה אחרת".{{ש}}בעלי מקרקעין שביקשו למכור רק חלק מן המקרקעין שברשותם, עקפו את הוראת סעיף 13 על ידי ביצוע עסקת שכירות (שמוכרת כחריג לסעיף 13, על-פי {{סחפ|חוק המקרקעין|סעיף 78 לחוק המקרקעין}}) לתקופות ארוכות מאוד (לדוגמה 99 שנים או אפילו 999 שנים). מובן שעסקה כזו מעבירה הלכה למעשה את [[זכות הקניין|הבעלות]] רק בחלק מהמקרקעין, חרף הוראת סעיף 13. בתי המשפט בישראל נמנעו מלקבוע שהעסקאות הללו נוגדות את סעיף 13{{הערה|1=ע"א 305/00 מאיש נ' המקום של יגאל (לא פורסם)}} וכך הפכה החכירה לכלי שבאמצעותו הצליחו בעלי מקרקעין לבצע עסקאות שהחוק אוסר.
 
==במקורות יהודיים==
משתמש אלמוני