הגדה של פסח – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: עדכון, הוספת מקור |
←התפתחות ההגדה: השפעת הנצרות על התפתחות ההגדה |
||
שורה 272:
בקרב [[יהודי תימן]] נהוג להוסיף את ה[[מא כ'בר]], קטע הנאמר על ידי ילד שתוכנו קיצור ההגדה בשפה [[ערבית תימנית]], על מנת שמשתתפי הסדר שאינם דוברי עברית יוכלו להבין ולקיים את מצוות ההגדה.
=== השפעת הנצרות ===
לטענת ההיסטוריון [[ישראל יובל]] [[חורבן בית המקדש השני]] בשנת [[70]] הוביל לשינוי פרדיגמה ביחס לליל הסדר, מחג שבליבו קורבן פסח, הפך החג לכזה שבלבו עומדים ליטורגיה ונרטיב.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=ישראל יובל|שם=הפוסחים על שתי הסעיפים: ההגדה של פסח והפסחא הנוצרית|כתב עת=תרביץ|שנת הוצאה=תשנ"ו}}</ref> בתוך תקופת השינויים הזו התפתחו ביחס לליל הסדר שני נרטיבים מקבילים: נרטיב יהודי שחרת על דגלו את יציאת מצרים ואת הגאולה העתידית; נרטיב נוצרי שחרת על דגלו את צליבת ישו ואת הגאולה לעתיד לבוא.
אולם, על אף נקודת המוצא המשותפת, עם הזמן נעשה מאמץ הדדי לטשטש את המקור המשותף וקווי הדמיון בין הטקסים והטקסטים שהתנסחו במקביל ובדמיון רב. אצל הנוצרים הדמיון טושטש בעקבות שינוי מועד [[חג הפסחא]], מי"ד/ט"ו ניסן ליום א' שלאחר אמצע החודש הירחי שחל לאחר יום השוויון. ואילו אצל היהודים הדמיון טושטש בטקסט של הטקס עצמו. בכל מקרה, לפי קריאתו של ישראל יובל, יש לקרוא את הטקסט בהגדה של פסח על רקע פרשנות חלופית אפשרית שהתקיימה במקביל להיווצרות ההגדה עצמה.
יובל מנסה להתחקות אחר התפתחות הסיפורים-הנרטיבים. לדידו, סיפור היהודי – ההגדה, מתפתח רק בתקופת יבנה ולא קודם לכן. לא ידוע על נוהג כזה בתקופת הבית. הסיפור הנוצרי, לעומת זאת, נכתב לראשונה ב[[אגרות השליחים]] (סוף המאה ה-2). שם, לפי הסיפור ישו נתגלה לתלמידיו וציווה עליהם לחוג את הפסח על ידי זכירת מותו. בנוסף, הוא אמר להם שמישהו מתלמידיו ייאסר ובהמשך ישוחרר מהכלא. הסיפור רומז למאסרו של [[פטרוס]] ושחרורו שמעוצב בדומה ליציאת מצרים (הורדוס מקביל לפרעה, מלאך מקביל למשה, פטרוס מקביל לעמ"י). בסיפור הנוצרי פטרוס חוגג עם שאר התלמידים עד קריאת התרנגול בבוקר ואז הוא שב לכלא להיות [[מרטיר]]. אם כן, ניתן לראות בדרשות של חז"ל על כך שמצווה לספר ביציאת מצרים עד ימות המשיח היא שלילה של פרשנות אלטרנטיבית של סיפור "יציאת מצרים" היסטורי-מודרני שמקדמים הנוצרים - צליבת ישו.
לאחר מכן עורך יובל הקבלה בין ההגדות היהודיות והנוצריות. יצוין כי נשמרו שתי "הגדות" מהתקופה הנוצרית הקדומה, אך הן לא זכו להתייחסות מחקרית במסגרת מרבית מחקרי ההגדה של פסח. בקרב רבים מחוקרים ההגדה רווחה הדעה שההגדה הנוצרית היא תגובה עוינת ומאוחרת לטקסט היהודי הקדום יותר ולכן נטו להתעלם ממה שנכתב בטקסטים הללו. דוגמה לתפיסה זו ניתן למצוא ביחס לפיוט "דיינו" – ישנו קטע תפילה נוצרי קדום בעל דמיון לדיינו שנכתב בשלב מאוד מוקדם, אולם מרבית החוקרים הכריעו (באופן דחוק, לדעת יובל) שלמרות שהנוסח הקדום ביותר שיש לנו של "דיינו" הוא מן המאה ה-10, המסורת לגביו מוקדמת יותר מבחינה כרונולוגית במאות שנים והוא קדום למקבילה הנוצרית שלה יש תיעוד כבר מהמאות הראשונות לספירה. דוגמה נוספת ניתן למצוא בטקס האויכרסטיה - טקס נוצרי שהוא השלב האחרון בסעודה, מתורגם ל"הודיה", מתאים מאוד להלל שצוין לאחר הסעודה כבר בתקופת הבית. על הרקע הזה יש להבין שהמקבילה לדיינו בנצרות משמשת כביקורת על כפיות הטובה של עמ"י בעוד שההלל מייצר תמונת ראי של הודיה והכרת הטוב. גם 'הא לחמא ענייא' מוזכרת באופן מוקדם יותר בטקס הנוצרי. אולם שם יש הבדל במשמעות הסמלית שניתן ללחם העוני – הפירוש הנוצרי ללחם העוני הוא גאולת ישו ואילו הפירוש היהודי הוא יציאת מצרים.
סמלי החג משמשים אף הם כסמלים באופן כפול. פסח, מצה ומרור הם סמלי החג ביהדות ובנצרות. אך בנצרות משמעותם נוגעת בעיקר לדמותו של ישו: פסח הוא ישו (שה האלוהים), מצה היא גופו של ישו ואילו המרור הוא הסבל שלו. לעומת זאת, ביהדות, כדברי רבן גמליאל, פסח זה זכרון לפסיחה על הבית, מצה לזכר הבצק שלא הספיק להחמיץ והמרור כנגד הייסורים שסבלו מהמצרים.
גם המימרה "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" היא ביטוי לשלילת האפיקומנוס הכריסטולוגי שמופיע אצל מילטון כחלק מהאינקרנציה של ישו. גם הדרשה "אני ולא מלאך, אני ולא שליח" היא דרשה פולמוסית של חז"ל. יובל מביא דוגמאות נוספות לכך.
יובל מדגים את טענתו לגבי האופי הפולמוסי של ההגדה של פסח מתוך המדרש הגדול שמופיע בהגדה. בהגדה של פסח נדרשת דווקא הפרשה מדברים כ"ו ("ארמי אובד אבי") ולא משמות י"ב וזה מפתיע, אולם הסבר אפשרי הוא ששמות י"ב נדרש גם אצל [[מליטון מסרדיס|מליטון]] וגם אצל [[אוריגנס]] ולכן רצו להרחיק את האופציה הדרשנית הזו.
לשיטתו של יובל החיבור החז"לי נולד משיח אינטימי עם הפרשנות הנוצרית לאירועי הפסח. אולם על אף שהפרשנות הנוצרית היא פולמוסית מאוד, התגובה היהודית עוקפת את הפירושים מבלי להתייחס אליהם ישירות וזאת כיוון שהאיום הגדול באותה העת הוא עדיין הרומאים ולא הנוצרים.
==פירושים על ההגדה==
| |||