כפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: הייתה |
←היסטוריה: לא אותו אהרנסון |
||
שורה 21:
הכפר החל פעילותו בשנת [[1947]] עת קלט בעיקר עולים חדשים, חלקם [[ניצולי השואה]] וחלקם עולים מ[[צפון אפריקה]] ומ[[ארצות האסלאם]], וצברים, שנזקקו לסידור מחוץ לביתם{{הערה|שם=גדעוןסאמט|{{הארץ|גדעון סאמט|מה דפוק כאן?|1.1402620|17 באפריל 2007}}}}.
בתחילה היה בו [[בית ספר יסודי]] בלבד, אך עם הזמן נפתחו בו גם [[בית ספר תיכון]] ו[[סמינר למורים]]. הלימודים בכפר היו במסגרת פנימייה והחניכים עסקו בעבודת כפיים, בעיקר [[חקלאות]] ושירותים, תחילה במשך ארבע שעות ביום,
חבר הכנסת [[שבח וייס]] תיאר את האווירה בהדסים
{{ציטוטון|אני באתי לארץ כילד קטן משם. באתי לכאן, ובמסגרת הסידור המופלא של עליית הנוער שובצתי ב"הדסים" - מוסד חקלאי לכל דבר, ונקלעתי לאווירה של קישור - אם תרצו, במובן מסוים כפייתי, כך סידרו אותי - אל עבודת האדמה. רחל וירמיהו, מייסדי "הדסים" ומנהליה, זכורים לי לטוב. וראש אגף הפלחה, שלמה פוגל, שלימד אותי לנהוג על "אינטרנציונל דיזל טי.די. סיקס" ועל "פרמר" ולזרוע במכונת זריעה "מקורמיק", זכור לי לטוב. והפספוסים הראשונים, והעבודה בגן הירק עם יבלות, עם מנחם פלד שהובא לכך מקיבוץ [[אושה]], והעבודה במטעים עם מנליק, היקה המופלא, שהיה מגיע אלינו מ[[כפר ידידיה]]. ועבודת הנוי עם תנחום הגנן. ושירי האדמה המופלאים שיצרו את האווירה של שמחת עבודת אדמה וליוו אותנו גם בשעות הקשות, כאשר מלחינים כמו [[אברהם דאוס|אברהם דע-עוז]] ו[[משה זעירי]] ו[[גארי ברתיני]] ו[[גיל אלדמע]] חיברו עבורנו שירי אדמה ולימדו אותנו את שירי האדמה. ואנחנו ילדים מן הגולה, לא שזופים, מוכי שמש יוקדת, עם אף ג'ינג'י מתקלף, עם כל המצוקות של התערות של ילד. ואחרינו באה קבוצה מ[[תימן]], וקבוצה קטנה מ[[עיראק|בבל]] - כל אווירת מיזוג הגלויות - וקבוצה מ[[מרוקו]], בתוך עבודת אדמה, ארבע שעות ביממה, במוסד חקלאי. והשירים המופלאים של מיכאל קשטן, שירי אדמה ושירי גורן. וה[[ט"ו בשבט]] הראשון במולדת, עם נטיעת עצים. וכאשר אני מגיע היום אל "הדסים" המופלאה שלי אני רואה את העצים האלה גדולים כל כך וגבוהים כל כך.}}
שורה 29:
במקביל לפעילות זו התקיימה בהדסים קייטנת קיץ ידועה בהנהלתו של [[ולטר פרנקל]] בה בילו בעיקר "ילדי שמנת" במחזורים בני שלושה שבועות.
בשנת 1954 נפתח במקום סמינר למורים אשר פעל במקום במשך יותר משלושים שנה. בין בוגריו נמנים [[האשם מחאמיד]] ו[[דני ז'ק]]
בשנת 1964 נפטר ירמיהו שפירא. אלמנתו, רחל, המשיכה בניהול הכפר וזאת למרות מחלת הסרטן ממנה סבלה. עם מותה בשנת 1966 מונה למנהל הכפר
בשנת 1976 מונה למנהל הכפר צבי לוי (שהיה קצין קבע בחיל השריון ואחר כך ב[[חיל החינוך והנוער|חיל החינוך]], ומייסד המכון לשליחים בסוכנות היהודית). הוא ניהל את הכפר 24 שנים, והנהיג שיטות חינוך חדשניות. על עבודתו קיבל לוי ב-1993 את פרס החינוך של משרד החינוך, בארצות הברית קיבל את פרס The spirit of crazy horse לחינוך [[נוער בסיכון]]{{הערה|[http://www.reclaiming.com/content/node/27 צבי לוי ברשימת הזוכים בפרס]}}. משנתו התאורטית פורסמה בספר "Negotiating Positive Identity in a Group Care Community: Reclaiming Uprooted Youth"{{כ}} (1993). בתקופת כהונתו נקלטו בכפר עולי [[אתיופיה]] רבים שהגיעו ב[[מבצע שלמה]] ו[[מבצע משה]], עולי [[איראן]] ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] ועולי [[ברית המועצות]] לשעבר בתחילת [[שנות התשעים]]. בשנת 2001 שודרה בתוכנית "[[עובדה (תוכנית טלוויזיה)|עובדה]]" כתבת תחקיר על הצלחת הכפר בהנהגת לוי בשילוב בני העליות השונות.
|