כניעת האימפריה היפנית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הערות שוליים: ערך מומלץ
שורה 22:
 
==רקע היסטורי==
===המודרניזציה של יפן והפיכתה למעצמה אזורית===
===יפן ערב המלחמה===
מאז [[רסטורציית מייג'י]] ב-[[1868]], יפן הייתה למדינה היחידה באסיה ששמרה בהצלחה על עצמאותה לנוכח התפשטות ה[[אימפריאליזם]] האירופאי, ויתרה מכך, אף הצליחה לעבור רפורמה ו[[התמערבות]] משמעותית – בייחוד, אך לא רק, בהשפעה [[הרייך הגרמני|גרמנית]] – ולהפוך למעצמה מפותחת. הצבא, הצי, התעשייה והכלכלה היפניים התחרו ברמתם עם אלו של מדינות אירופה ושל ארצות הברית. יחד עם המודרניזציה המואצת, התפתחו ביפן רגשות לאומניים עזים ב[[דעת הקהל]], והאליטה הפוליטית גיבשה השקפת עולם אימפריאליסטית. זו נבעה מתוך ביטחון בעליונותה של הקיסרות על שכנותיה, ובזכותה כמעצמה לשווקים, למקורות, לחומרי גלם, ולמרחב לצורך התפשטות טריטוריאלית. ב-[[1874]] החלה יפן בבניית אימפריה עם כיבוש [[איי ריוקיו|איי ריוּקיוּ]], וב-[[1894]] פתחה בעימות מזוין עם [[שושלת צ'ינג|סין]] כדי לכבוש ממנה שטחים. הניצחון היפני ב[[מלחמת סין-יפן הראשונה]] הוביל להגברת השפעתה ב[[קוריאה]] (שסופחה לאימפריה לבסוף ב-[[1910]]), ולהתנגשות ממושכת עם [[האימפריה הרוסית|רוסיה]], שהובילה ל[[מלחמת רוסיה-יפן]] ב-[[1904]]. במלחמה זו הנחילו היפנים תבוסה מוחצת לכוחות האימפריה הרוסית במזרח הרחוק, מפלה כמעט יחידה של מעצמה אירופאית (גם אם נחשלת), בידי כוח לא-אירופאי עד לאותה עת. הניצחון במלחמה הביא לגל של התלהבות לאומנית ולהתעצמות ה[[מיליטריזם]] ביפן, כך שהצבא זכה להשפעה רבה מבעבר על חינוך הנוער ותודעת הציבור. המצביאים והקצינים נהנו מהערצה ומיוקרה, הכתיבו מדיניות ואף השתלטו בפועל על משרדי ממשלה שונים.{{הערה|שם=hebrewRTL--שילוני|[[בן-עמי שילוני|שילוני בן-עמי]], ''יפן המודרנית'', 23-156.}}