פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני חודשיים
מ
קידוד קישורים
הפעילות, למעט פעילות [[הגדר הטובה]], הייתה חשאית במלואה ונוהלה בעיקרה ממחנה החטיבה המרחבית ב[[בירנית]] ואחר כך מ[[מטולה]], ממתקן שכונה "הדירה". הקשרים ידעו עליות וירידות, כולל מפלות בשטח. רבי הסרנים [[סעד חדאד]] ו[[סאמי שידיאק]] הגיעו לדרום, דרך ישראל, רק בשלב השני לתחילת שיתוף הפעולה. מראשית הופעתם נוצרו בשטח סכסוכים קשים, בעיקר סביב ויכוח בין "המייסדים" אנשי כפר [[קליעה (לבנון)|קליעה]] ובין רב-סרן חדאד, איש מרג' עיון.
 
הצורך להכריז על הקמת "צבא", נבע מהופעת גורם חדש בשטח - כוח [[יוניפי"ל]] השייך ל[[או"ם]]. צה"ל פינה את דרום לבנון בעקבות [[מבצע ליטני]] ([[1978]]), והעביר את השטח לכוחות בפיקוד רבי הסרנים הלבנונים סעד חדד וסמי שידיאק (מסדר מיס א-ג'בייל), שהיו מפקדי "צבא לבנון החופשית". בנוסף לכך, היה צורך להקים ישות שתוכל לפעול מול האו"ם ולתת גיבוי לסיוע הישראלי. בכך נולד הרעיון בפגישה שנערכה ב[[המטה הכללי של צה"ל|מטה הכללי]] בין [[סגן הרמטכ"ל]], אלוף [[יקותיאל אדם]], עוזרו תא"ל איתן ברק, ומפקד [[אזור דרום לבנון]] (אד"ל) שהיה אחראי להקמת [[רצועת הביטחון]] - סא"ל [[יורם המזרחי]]. בשלהי חייו של רס"ן חדאד בשנת 1983 הוחלט על-פי הסכם עם ממשלת לבנון על הקמת "צבא דרום לבנון" (צד"ל), ומפקדו, אשר נשלח על ידי צבא לבנון, היה הגנרל אנטואן לחאד. במסגרת הצבא שהוקם, הונפקו תעודות חייל, סמלים שונים וכיוצא בזה. מבחינת שכר, רק אנשי הצבא הלבנוני הוותיקים קבלו שכרם מ[[ממשלת לבנון]], ומגויסים חדשים קבלו שכרם מישראל.
 
האו"ם הכיר בכוח צבאי זה רק ככוח [[דה פקטו]]. ה[[מפקדה]] שהקים יורם המזרחי במטולה, על שלוחותיה במרג'-עיון ובגזרה המערבית, הייתה היסוד לצד"ל המאוחר. בשלב נוסף, הופסקה נוכחותו בשטח של רס"ן סאמי שידיאק, שעבר לגור ב[[נהריה]]. כל זה בעקבות סכסוכים בינו לרב-סרן חדאד ואחרים.
* תותח 130 מ"מ נגרר, מצה"ל
* [[מקלע]] עיקרי: [[M2 בראונינג|בראונינג]] 0.5 אינץ' ו[[M1919 בראונינג|בראונינג 0.3 אינץ']] בעיקר מצה"ל.
* צה"ל סיפק כמות גדולה של [[רובה]] מיטען [[רובה FN FAL|FN]]
* מספר [[טיל קרקע-אוויר|טילי נ"מ]] "סטרלה" מצבא לבנון
 
==כלא אל-ח'יאם==
בתחילה הוקם באזור דרום לבנון מחנה מעצר באל-מג'ידיה, בדומה למחנה המעצר אל-נצאר, אבל לאחר מכן הוחלף המחנה ב[[כלא אל-חיאם]] אשר נוהל על ידי שרות הביטחון של צד"ל. הכלא הוקם במצודה צרפתית ישנה. חלק מארגוני זכויות האדם ראו בישראל כאחראית על בית הכלא, אולם ישראל ראתה בצד"ל אחראי על הכלא. בכלא שהו בערך כ-100 אסירים ואסירות, רובם נשפטו לתקופות מאסר ארוכות.
האסירה המפורסמת ביותר בכלא הייתה סוהא בשרה [[Souha Bechara]] שניסתה להתנקש במפקד צד"ל, אנטואן לאחד.
במרץ 1999, הגישו [[המוקד להגנת הפרט]] והאגודה לזכויות האזרח עתירת [[הביאס קורפוס]] לבג"ץ, על-מנת להורות לשר הביטחון לשחרר ארבעה עצירים מכלא אל-חיאם או לחלופין, לאפשר לעורכי דינם לבקרם בכלאם.
המדינה ביקשה לדחות את העתירה, והגישה לבית המשפט את תגובתה בצירוף תצהיר של האלוף דן חלוץ, ששימש באותה עת כראש אגף מבצעים. המדינה טענה, כי לישראל אין שליטה אפקטיבית בדרום לבנון, מכיוון שצד"ל לא כפוף לצבא הישראלי מחד, ומאידך כלא אל-חיאם מנוהל על ידי צד"ל וחיילים ישראלים לא נמצאים בו.
עד לשנת 1986 המשכורת הממוצעת של חיילי צד"ל הייתה כ-100 דולר בחודש, ובאותה שנה הועלתה המשכורת ל-260 דולר בחודש{{הערה|1=כתבה מ[[מעריב]] מ-7 בינואר 1987 - "הצלחות החזבאללה יוצרות מצב חדש בשביל צה"ל", כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=584101 [[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]]}}. בהמשך השנים המשכורת הועלתה עד ל-600 דולרים לחודש. המשכורת שולמה על ידי מערכת הביטחון הישראלית. כמו כן, השירות בצד"ל העניק למשרתים את האפשרות לקבלת אשרת עבודה בישראל עבור משפחותיהם. הטבות אלו היו מהמניעים המרכזיים להצטרפותם של השיעים לצד"ל, אף על פי שלעיתים קרובות המשכורת של אותם חיילים מהעדה השיעית התקרבה רק ל-300 דולר לחודש. ההערכה היא, שבשנת 1986 כ-30% מהמשרתים בצד"ל היו שיעים. אחוז השיעים ששירתו בצד"ל עלה במהלך שנות ה-90.
 
משרד הביטחון היה אחראי על התקציב של צד"ל. למשל, בשנת 1996 עמד התקציב על 21.5 מיליון דולר ואילו בשנת 1997 למרות הקיצוצים בתקציב הביטחון עמד על 23 מיליון דולר{{הערה|1=כתבה מ[[מעריב]] מאפריל 1997, כפי שהועלה באתר https://www.fresh.co.il/vBulletin/t-586121-%D7%AA%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%91_%D7%A6%D7%93%D7%9C_%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D_1996_%D7%95_1997תקציב_צדל_בשנים_1996_ו_1997 [[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]]}}.
 
==בסיס הטירונים במג'ידיה==
 
==חיילי צד"ל בישראל לאחר הנסיגה==
במאי 2000, לאחר הנסיגה מלבנון, כ-6000 חיילי צד"ל, אשר חששו מ[[טבח]] שיעשה בהם על ידי החזבאללה ותומכיהם, עברו את הגבול לישראל תוך שהשאירו את רכושם מאחוריהם. רובם התיישבו ביישובי הצפון הגדולים: [[נהריה]], [[מעלות-תרשיחא|מעלות]], [[קריית שמונה]], [[טבריה]], [[כרמיאל]] ו[[צפת]]. כמה מיוצאי צד״ל הקימו בגליל את מזקקת [[ערק אלנמרוד]]. יוצאי צד"ל ה[[דרוזים]] השתלבו ביישובים הדרוזיים בישראל. בשנת 2002 חלק מחיילי צד"ל חזרו ללבנון, ובעיקר החיילים הזוטרים יחסית, ואילו מרבית אנשי הקצונה בחרו להמשיך להישאר בתחומיה של מדינת ישראל מחשש לעונש מוות בלבנון. בספטמבר 2001 החליטה ממשלת ישראל על החלטה 720, שקבעה שהמנהלה הביטחונית לסיוע ([[מנב"ס]]) תטפל רק באוכלוסייה מיוחדת שעמדה בקשרים מיוחדים עם זרועות הביטחון, כגון אנשי צד"ל בכירים. לעומת זאת, שאר אנשי צד"ל יטופלו על ידי [[המשרד לקליטת עלייה]]. הסיוע על ידי המשרד לקליטת עלייה התקיים עד לשנת 2008, ואז נסגרה היחידה שטיפלה באנשי צד"ל במשרד זה{{הערה|1={{פס"ד עליון|קישור=07103210.w10|סוג=בג"ץ|עותר=|משיב=}}, סעיפים 8, 10}}.
בשנת 2004 הוענקה ליוצאי צד"ל אזרחות ישראלית. עם זאת, ליוצאי צד"ל ישנן טענות על הפקרה ואי קליטה מצד ממשלת ישראל.{{מקור}}
 
 
== ראו גם ==
* [[צבא לבנון החופשית]]
* [[הלחימה בדרום לבנון (1982 - 2000)]]
* [[רצועת הביטחון]]
*[https://www.facebook.com/slaveterans עמותת אנשי צד"ל לשעבר]
*[http://www.behindtheborder.com Behind The Border]- אתר יוצאי צד"ל (ערבית ועברית)
*[http://www.lebaneseinisrael.com/he/ אתר "הלבנונים בישראל"]
*[http://www.alsminiature.com/index.html Web site devoted to SLA and military vehicles]
*[http://www.meforum.org/article/49 Did Israel Betray Its Lebanese Allies], ספטמבר 2000, Middle East Quarterly