מלחמת רוסיה–פולין (1654–1667) – הבדלי גרסאות

|צד ראשון='''[[רוסיה הצארית]]''',''' {{דגל|רוסיה הצארית}}{{ש}}[[אוקראינה]]''' [[קובץ:Flag of the Cossack Hetmanat.svg|23px]]

|מפקד ראשון=[[בוגדן חמלניצקי]], {{ש}}אלכסי טרובצקוי, {{ש}}ואסילי שרמטייב, {{ש}}יורי דולגורוקי

|צד שני='''[[האיחוד הפולני-ליטאי]]''', '''{{דגל|האיחוד הפולני-ליטאי}}{{ש}}[[ח'אנות קרים]]''' [[קובץ:Gerae-tamga.svg|23px]]

|מפקד שני=[[יאן השני, מלך פולין]], {{ש}}סטפן צ'ארנצקי, {{ש}}ויסנטי גוסייבסקי, {{ש}}סטאניסלאב פוטוצקי, {{ש}}פאבל ספגה

'''מלחמת רוסיה-פולין ([[1654]]–[[1667]])''' הייתה [[מלחמה]] בין [[רוסיה הצארית]] לבין [[האיחוד הפולני-ליטאי]] על השליטה בשטחי [[אוקראינה]] ו[[בלרוס]]. המלחמה הייתה למלחמה האחרונה שהתקיימה בין רוסיה לאיחוד הפולני-ליטאי. שלבה הראשון של המלחמה (1655–1660) היה כחלק מ[[המלחמה הצפונית הקטנה]]. המלחמה החלה לאחר פניית האוקראינים להסתפח ל[[רוסיהלרוסיה הצארית]] והסתיימה בשנת [[1667]] עם חתימת [[הסכם אנדרוסובו]]. על אף שהאיחוד ניצח ברוב קרבות המלחמה, והשיב לעצמו שטחים שאבדו בתחילתה, ה[[כלכלה]] הירודה שלו לא יכלה לתמוך במאבק ארוך וקשה. לאור משבר פנימי ומלחמת אזרחים שפקדו את האיחוד, נאלץ האיחוד הפולני-ליטאי לחתום על הסכם [[הפסקת אש]] בתנאים קשים עם רוסיה. המלחמה נסתיימה עם כיבושים נרחבים של רוסיה בשטחי בלארוס ואוקראינה, ותחילת הפיכתה ל[[מעצמה]] באירופה.

תושביה ה[[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסים]] של אוקראינה, שהייתה נתונה לשליטתו של [[האיחוד הפולני ליטאי]], הרגישו לחץ מהכמורה [[נצרות קתולית|הקתולית]] הפולנית. ולכן, מפעם לפעם פרצו מרידות כנגד השלטון הזר. מרד משמעותי, בהנהגתו של [[בוגדן חמלניצקי]], פרץ בשנת [[1648]]. חמלניצקי שאב את מירב התמיכה הבינלאומית למרד מהצאר הרוסי [[אלכסיי הראשון, צאר רוסיה|אלכסיי הראשון]], והבטיח לו את נאמנותו בתמורה. על אף שה[[זמסקי סובור]] (אספת נציגי העם משכבות שונות) של [[1651]] התנגדה לסיפוח אוקראינה לשטחי הממלכה והצטרפות למלחמה כוללת כנגד האיחוד הפולני ליטאי, הצאר המתין עד לאספה הבאה ב-[[1653]], אשר אישרה את הסיפוח. לאחר האישרור האוקראיני של הסיפוח בינואר [[1654]], הצטרפותהפכה רוסיתההצטרפות הרוסית למלחמה כנגד הפולנים הייתה בלתי נמנעת.

תחילת המלחמה הייתה מוצלחת מאוד ל[[רוסיה הצארית]]. ב-[[18 במאי]] הצבא בראשות ה[[צאר]] החל בהתקדמות מ[[מוסקבה]] לכיוון [[סמולנסק]]. במהלך הקיץ נכבשו מספר ערים אך מתקפה על [[סמולנסק]] שנערכה ב-[[16 באוגוסט]] לא הייתה מוצלחת. ב-[[20 באוגוסט]] נכבשה [[הומל]]. ב-[[23 בספטמבר]] נכנעו הפולנים שהתבצרו בסמולנסק לאחר מצור ממושך. ב-[[22 בנובמבר]] [[1654]] נכבשה גם [[ויטבסק]] על ידי הרוסים.

הצלחות של הרוסים נמשכו גם בשנת [[1655]]. ב-[[31 ביולי]] [[1655]] נכבשה [[וילנה]] ובאוגוסט [[קובנו]] ו[[הרודנה]].

בחזית הדרומית, הרוסים התקדמו הרוסים עד ל[[לבוב]], אך לא כבשו אותה.

לקראת סוף שנת [[1655]] היו כל שטחי אוקראינה ובלרוס היו בשליטה רוסית והלחימה עברה לשטחי ליבה של [[הדוכסות הגדולה של ליטא]] ו[[פולין]].

בקיץ [[1655]] הכריזה [[שוודיה]] על מלחמה נגד [[האיחוד הפולני ליטאי]]. תוך זמן קצר כבשו השוודים את [[ורשה]] ו[[קרקוב]]. לאור המצב נחתם הסכם אי-לוחמה בין הרוסים לפולנים, וב-[[17 במאי]] [[1656]] הכריזה [[רוסיה הצארית]] הכריזה על מלחמה נגד [[שוודיה]]. תוך זמן קצר נכבשו ערי [[ליבוניה]] כמו [[דרפט]], [[דבינסק]] ועוד. המצור על [[ריגה]] לא היה מוצלח והעיר לא נכבשה. בהמשך לא הייתה התקדמות מצד הרוסים, וביוני [[1658]] נחתם הסכם אי-לוחמה למשך שלוש שנים. בהתאם להסכם, חלקהועברו חלקים משטחי ליבוניה, כולל [[דרפט]] הועבר, לשליטה רוסית.

בשנת [[1657]] נפטר [[בוגדן חמלניצקי]] ובמקומו נבחר ל[[הטמן]] (מנהיג צבאי של הקוזאקים) של אוקראינה איוואן ויגובסקי. ב[[וילנה|ווילנה]] נערך [[משא ומתן]] בהקשר לסימון גבולות וחתימת הסכם קבע. למרות בקשות הרוסים, ה[[הטמן]]ההטמן החדש של אוקראינה לא שלח את נציגיו ל[[וילנה|ווילנה]]לווילנה והרוסים ניהלו את משא ומתן על דעת עצמם. בשנת [[1658]] התברר שהסיבה לכך הייתה משא ומתן שאוקראינים ניהלו עם הפולנים בנפרד. בהתאם להסכם שהתגבש, אוקראינה הסכימה להיות חלק של [[האיחוד הפולני ליטאי]].

כתוצאה מהסכם שהתגבש, הכוחותהחלו שלכוחות פולניםפולניים ואוקראינים החלוואוקראיניים להילחם ברוסים. בקרב שהתקיים ביוני [[1659]] ניצחו הכוחות המשותפים של אוקראיניםהאוקראינים ושל [[ח'אנות קרים]] את הכוח הרוסי.

בתחילת השנה רוסים כבשו את [[ברסט ליטובסק|ברסט]]. באביב חתמו הפולנים חתמועל הסכם שלום עם [[שוודיה]] וכל הצבא התפנה ללחימה נגד הרוסים. בהדרגה הרוסים החלו הרוסים לסגת מזרחה ופינו את רוב שטחי בלרוס וליטא, למעט [[וילנה]].

בחזית הדרומית בסתיו [[1660]] נחלו הכוחות הרוסים ספגו מספר מפלות נגד הכוחות המשותפים של [[פולין]] ו[[ח'אנות קרים]]. כוחות בפיקוד של יורי חמלניצקי ספגו מפלה קשה והוא נאלץ לחתום על הסכם סיום הלחימה. המפקד העליון של הכוחות הרוסים באזור חתם על הסכם [[כניעה]] תוך הסכמה על כך שצבא רוסי יפנה את [[קייב]], [[צ'רניגוב]] וערים נוספות. אומנם ראש הכוחות בקייב, [[וויוודה]] יורי בריאטינסקי לא הסכים להכניס את הפולנים לעיר והם לא תקפו אותה. כתוצאה מכך, הפולנים נעצרו ולא תקפו יותר, אך גם לרוסים לא הייתה יכולת מעשית להמשיך בפעילות צבאית התקפית. לאור המצב הצבאי הקשה, נאלצו הרוסים לחתום על הסכם חדש עם [[שוודיה]]. בהתאם להסכם זה הם פינו כל השטחים הכבושים ב[[ליבוניה]] וחזרו לגבולות שהוגדרו ב[[חוזה סטולבובו]].

הפעילות הצבאית הממשית נמשכתנמשכה רק בחזית הצפונית. בלחץ צבא פולין עזבו הרוסים את [[מוהילב]], [[בוריסוב]], ולאחר מצור ממושך, גם את [[וילנה]].

בסתיו [[1663]] החלה המערכה האחרונה של המלחמה. הצבא הפולני החל בהתקפה ונכבשו מספר ערים בגדה השמאלית של ה[[דנייפר]]., אומנםאולם בסוף השנה הם ספגו מפלה קשה ורוב הכוח הלךנסוג.

ב-[[30 בינואר]] [[1667]] נחתם בכפר ליד [[סמולנסק]] [[הסכם אנדרוסובו]] שסיים לחימה שנמשכה מעל ל-13 שנים.

המלחמה למעשה סיימה את התפקידמעמדו של [[האיחוד הפולני ליטאי]] כמעצמה אירופאית, ועצרה את התפשטות ה[[נצרות קתולית]] מזרחה.

* [http://www.zum.de/whkmla/military/17cen/russopol16541667.html תיאור המלחמה]