פסולת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שחזור |
מ הוספת קישור למתאן |
||
שורה 29:
בפירוק אירובי נוצרים גזים, בעיקר פחמן דו-חמצני (CO<sub>2</sub> ) ומים (H<sub>2</sub>O), שאינם גורמים למטרדים, ותוך מספר שבועות מתקבלים חומרים יציבים יחסית המשמשים כחומרי [[דשן]].
לכן, צריך לאוורר ולערבל את ערימות האשפה על מנת לאוורר אותן ולהכניס לתוכן אוויר. לצורך פירוק אירובי צריך לשמור על תנאי רטיבות, טמפרטורה ואוורור מתאימים.
בפירוק אנאירובי נוצרים גזים שונים, רעילים ובעלי ריח חריף כמו: אמוניה (NH<sub>3</sub>), מימן גופרי (H<sub>2</sub>S), ומתאן ((CH<sub>4</sub>, העלולים לסכן בני אדם ובעלי חיים. נוסף לכך, גז
תהליכי הפירוק האנאירובי איטיים יותר ונמשכים שנים רבות בשל זמן הפירוק הארוך ולכן האשפה הופכת למטרד תברואתי וסביבתי. ככל שהפסולת תהיה רטובה יותר יתחיל בה פירוק אנאירובי.
לחומרי המזון נמשכים בעלי חיים שונים כמו מכרסמים ועופות העלולים להעביר חיידקים פתוגנים (מחוללי ומעבירי מחלות) מהאשפה היישר לבעלי החיים ולאדם. כמו כן, אם אתר האשפה נמצאת ליד שדה תעופה, הציפורים מהוות מטרד למטוסים.
|