הבדלים בין גרסאות בדף "משמורת ילדים"

הוסרו 77 בתים ,  לפני 9 חודשים
קישורים
מ (הוספת קישור לאסתר הרצוג)
(קישורים)
==סטאטוס משפטי==
===בקנדה===
ב-[[1985]] נחקק ב[[קנדה]] "חוק הגירושין" שכלל:
* החוק קובע כי יש לשקול את טובת הילד בקביעת המשמורת.
* בחלק מן הפרובינציות בקנדה יש חקיקה מפורשת של שיקולי טובת הילד ובחלק השופטים משתמשים בקריטריון המטפל העיקרי - טובתו של הילד היא שימשיך לחיות עם ההורה שהיה המטפל העיקרי בו{{הערה|1=[http://main.knesset.gov.il/Activity/Info/LegalDepartmentSurveys/Survey200512.pdf חזקת הגיל הרך בישראל ובעולם – סקירה משפטית עו"ד נתי פרלמן הלשכה המשפטית של הכנסת, תחום חקיקה ומחקר משפטי, 20 מאי 2012].}}.
 
===בארצות הברית===
ב-[[1987]] חוקקה [[וושינגטון (מדינה)|מדינת וושינגטון]] שב[[ארצות הברית]] את "חוק ההורות" אשר כלל את כל החידושים הקנדיים (למעט חזקת ההורה הידידותי). בהשראת "חוק ההורות" חוקקה [[אנגליה]] ב-[[1989]] את "חוק הילדים" (יצוין כי עוד קודם לכן, בשנת [[1925]] בוטלה החזקה בחוק, לפיה ילדים עד גיל 7, נותרים אוטומטית אצל האם, אולם בפועל, במרבית המקרים בתי המשפט המשיכו לקבוע משמורת לאם). [[אוסטרליה]] תיקנה ב-[[1995]] את "חוק הגירושין" שלה בהשראת החוק האנגלי. הצעות החוק המקוריות בכל הארצות האלה כללו העדפה חד משמעית לחלוקה שווה של האחריות ההורית וזמני השהות בין האב והאם, אך העדפה זו הושמטה לבסוף בעקבות לחץ מסיבי של הלובי הפמיניסטי. בסופו של דבר החוקים באנגליה ואוסטרליה לא כללו שום הנחיה לבית המשפט בדבר הסדר הורות מועדף והדברים נותרו לשיקול דעתו של בית המשפט (מה שמכונה "הגישה הנייטראלית") ובוושינגטון הצליח הלובי הפמיניסטי להכניס לחוק שיקול (להבדיל מחזקה) הנקרא "המטפל העיקרי". על פי שיקול זה, מי שטיפל בילדים יותר לפני הגירושין ימשיך לטפל בהם יותר ויהפוך להורה העיקרי לאחר הגירושין, בעוד ההורה השני יהפוך למשני.
 
בינתיים בארצות הברית, עד [[פברואר]] [[2007]], 23 מדינות הכניסו לחוקי הגירושין שלהן העדפה למשמורת (פיזית) משותפת או לחלוקת זמן ההורות באופן שווה.
 
===באוסטרליה===
בשנת [[2006]] נעשה ניסיון ב[[אוסטרליה]] להחליף את הגישה הנייטראלית בהוראות פוזיטיביות (מחייבות) בחוק למשמורת משותפת, אולם בעקבות לחץ מצד ארגוני הנשים, שהביא בין השאר לכך שראש הממשלה המכהן באותה עת, שהבטיח את השינוי במצע הבחירות שלו, חזר בו מהיוזמה והשינוי לא בוצע. עם זאת, נקבע בחוק כי ההורים מחויבים לנסות ליישב את הסכסוך ביניהם, טרם הפנייה לערכאות משפטיות וכי אם הדברים מגיעים לבית המשפט, על בית המשפט לקחת בחשבון לצורכי החלטתו את היכולת של כל אחד מההורים לאפשר ולעודד קשר עם הורה האחר.
 
===בצרפת===
 
===בהולנד===
בשנת [[1947]] שונה החוק ב[[הולנד]] ונקבע כי האחריות ההורית (ללא קשר למשמורת הפיזית)  מוטלת בשווה על שני ההורים. בשנת 1995 בוטל השימוש במונח "משמורן" בחוק, והמונח "[[אחריות הורית]]" נקבע במקומו. לאחרונה התקבל תיקון לחוק, המגדיר את האחריות ההורית, בין היתר, כפיתוח הקשר עם ההורה השני.
 
===מדינות נוספות===
==בישראל==
ב[[ישראל]] קיימת הבחנה בין "משמורת", לבין "אפוטרופסות".
* [[אפוטרופוס]]ות (הקרויה לעיתים "משמורת משפטית"): כוללת את הזכות והחובה לדאוג לכל צרכיו של הקטין (צרכיו ה[[חינוך|חינוכיים]], ה[[בריאות]]יים וכדומה). לפי ההסדר ה[[החקיקה בישראל|חקיקתי]] בישראל, הוריו הביולוגיים של [[קטין]] הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו (סעיף 14 ל[[{{סחפ|חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות]]|סעיף 14}}). גם לאחר פרידה של ההורים, שני ההורים נשארים האפוטרופוסים לילדיהם הקטינים, ואחראים במשותף להחליט החלטות בנוגע לגידולו, חינוכו ועתידו של הילד, תוך שמירה ודאגה לצרכיו ולשלומו.
* '''משמורת '''(או "משמורת פיזית", או "חזקה על הילד") - מתייחסת למקום [[מגורים|מגוריו]] וסידור ה[[שינה|לינה]] הקבוע של הקטין. בישראל, בעת פרידה, לרוב מוגדר עבור הקטין הורה יחיד (בדרך כלל האם) עליו מוטלת החזקה על הקטין. הביטוי השגור "משמורת ילדים", מכוון אף הוא למונח זה. המילה משמורת איננה מופיעה בחוק הכשרות והאפוטרופוסות המשפטית, ונוצרה בפסיקתם של בתי המשפט.
(ההבחנה בין "משמורת פיזית" ובין "משמורת משפטית", היא יבוא מ[[אנגלית]], שבה המונח custody משמש לשניהם.)
 
== 'חזקת הגיל הרך' ==
סעיף 25 [[לחוק{{סחפ|חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות]]|סעיף 25}}, מורה כי במקרה שהורים לא מגיעים להסכמה, הערכאה השיפוטית רשאית להכריע מי יחזיק בקטין, "ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". הסעיף קובע חזקה משפטית לפיה הגיל הרך של הילד מהווה שיקול מכריע המעניק לאם את המשמורת הפיזית במקרי מחלוקת בשאלת החזקה הפיזית (ר' דו"ח שניט עמ' 4).
 
חזקת הגיל הרך התפתחה במשפט המקובל במאה ה-19{{הערה|1=[http://main.knesset.gov.il/Activity/Info/LegalDepartmentSurveys/Survey200512.pdf חזקת הגיל הרך בישראל ובעולם – סקירה משפטית עו"ד נתי פרלמן הלשכה המשפטית של הכנסת, תחום חקיקה ומחקר משפטי, 20 מאי 2012].}}. בפועל, במקרים רבים יוצרת החזקה מציאות שבה בפועל הילדים ללא כל קשר לגילם, בסופו של דבר, תמיד יישארו בחזקת אמם, אם מכיוון שאחיהם הקטנים יימסרו לחזקת האם והערכאה המשפטית לא תרצה להפריד בין אחים, אם מכיוון שלאחר גיל שש, הערכאה המשפטית תימנע מלשנות את המצב הקיים. מכיוון שכך, בפועל, המשמורת הזמנית ובעקבותיה המשמורת בפועל ניתנות לאם במרבית המקרים.
בישראל ובמדינות נוספות ישנם המעבירים ביקורת על 'חזקת הגיל הרך'. יש הטוענים כי חזקת הגיל הרך מקבעת [[נורמה|נורמות]] שאינן [[שויון|שויוניות]], ואינה הולמת את טובתו של הילד.
 
"'''הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין - ועדת שניט'''", הוקמה על ידי [[שרת המשפטים]] [[ציפי לבני]] ב[[מרץ]]במרץ [[2005]], על מנת לבחון את הכללים הקיימים לחלוקה ושיתוף באחריות ההורית כאשר ההורים אינם חיים יחדיו, בין אם מסיבות של פירוד וגירושין ובין אם לא ניהלו חיים משותפים מלכתחילה, וכן את שאלת האחריות המשפטית. על הוועדה הוטל לבחון, בין השאר, את הצורך בשינויה של חזקת הגיל הרך, ואפשרות עיגון חקיקתי של הסדרי חלוקה ושיתוף באחריות ההורים בגירושין.
 
בראשות הוועדה עמד פרופ' [[דן שניט]], ועם חבריה נמנו שופטת בית המשפט לענייני משפחה ב[[רמת גן]] חנה רוטשילד; דיין בית הדין הרבני הגדול הרב [[אברהם שרמן]]; מנהל בתי הדין השרעיים עו"ד איאד זחאלקה; רותי דניאל וטל שחף מעמותת [[הורות=שווה]]; פרופ' [[דפנה הקר]] מהפקולטה למשפטים והתוכנית ללימודי נשים ומגדר ב[[אוניברסיטת תל אביב]]; ד"ר תרצה יואלס מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה; יו"ר וועדת הגישור של לשכת עורכי הדין במחוז חיפה והצפון לשעבר, עו"ד גלית סנה-לוריה; היועצת המשפטית של [[נעמת]], עו"ד גלי עציון; פקידת סעד ראשית לסדרי דין, עו"ס רונית צור; יו"ר ועדת החקיקה, ילדים ונוער של [[לשכת עורכי הדין]] עו"ד [[שמואל מורן]]; ופרופ' [[אבי שגיא-שורץ]] מהחוג לפסיכולוגיה ב[[אוניברסיטת חיפה]].
בפני הוועדה עמדה, בין היתר, הצעה לתיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות שנוסחה על ידי עו"ד יהודית מייזלס, חברה בתת-וועדה של הוועדה לקידום מעמד האישה של לשכת עורכי הדין שהוקמה לצורך זה. כאשר הוקמה הוועדה, ובמשך כל תקופת פעילותה, ביקרו ארגוני האבות את הרכבה בטענה שאין בה נציגות לארגוני האבות.
 
ב[[אפריל]]באפריל [[2008]] פרסמה ועדת שניט דו"ח ביניים שהמליץ לבטל הן את מושג המשמורת הן את חזקת הגיל הרך. הדו"ח קבע כי יש לקיים אחריות הורית משותפת ובכך ליצור "הסדר נורמטיבי חדש של יחסי הורים וילדיהם" ושוויון משפטי בתחום, מתוך תפיסה כי זוהי טובת הילד. בנוסף להמלצה לבטל את "חזקת הגיל הרך", המליצה הוועדה לקבוע בחוק, אחריות הורית למימוש זכותו של ילד לקשריו עם אחיו ואחיותיו וכן עם הסבים והסבתות.
 
שאלת "חזקת הגיל הרך" היוותה סלע מחלוקת בין חברי הוועדה. דעת הרוב סברה כי "חזקת הגיל הרך" מנוגדת לממצאים פסיכולוגיים אמפיריים שמוכיחים כי לצורך התפתחותו התקינה של ילד יש חשיבות מרבית לקשרים יציבים, משמעותיים ורציפים עם שני הוריו. מכיוון שנקודת המשען של החוק המוצע היא עקרון 'טובת הילד' כשיקול ראשון במעלה, נכון לבטל את "חזקת הגיל הרך". בנוסף, חזקת הגיל הרך בוטלה בכל המדינות המערביות, ויש בביטולה יישור קו עם הנורמה הרווחת בעולם. למעט מקרים קיצוניים של סכסוך חריף בין ההורים, המחקרים מוכיחים כי ילד שקשריו עם שני הוריו לאחר הגירושין תקינים, מתפתח באופן דומה לילד שהוריו לא נפרדו, לעומת ילדים שהיו בקשר עם הורה אחד בלבד. על כן, לדעת רוב חברי הוועדה על החוק לעודד הידברות בין ההורים, באמצעות גישור או ייעוץ משפחתי, שתאפשר את מימוש זכותו הבסיסית של הילד לקשר מיטבי עם שני הוריו ואת התפתחותו התקינה.
דעת המיעוט, אשר נכתבה בידי פרופ' [[דפנה הקר]], עו"ד גלית סנה-לוריה ועו"ד גלי עציון, סברה כי "חזקת הגיל הרך" אינה מונעת מאבות להיות מעורבים בחיי ילדיהם, וזאת באמצעות זמני שהות נרחבים עמם. לפי דעת המיעוט המלצת דעת הרוב על רשימת קריטריונים המנחים במקרי מחלוקת לעניין משמורת אשר אינה כוללת חזקה המעניקה עדיפות להורה שהיה המטפל העיקרי בילד טרם הפירוד כתחליף לחזקת הגיל הרך מנוגדת לטובת הילדים. העמימות תגרור התדיינויות משפטיות סבוכות וממושכות אשר יגבו מחיר כלכלי ונפשי מהילדים ומאימותיהן.
 
ב-[[27 בדצמבר]] [[2011]] הגישה ועדת שניט את המלצותיה הסופיות לשר המשפטים, הפרופסור [[יעקב נאמן]]. במסקנותיה, שפורסמו בינואר 2012, המליצה הוועדה לבטל את "חזקת הגיל הרך", ולא להמיר אותה בכל חזקה חלופית על הילד, אלא בשותפות באחריות ההורית למימוש זכויות הילד. לפי הוועדה, המלצותיה מתבססות על מחקרים פסיכולוגיים המורים שילדים הנותרים בקשר שווה עם שני ההורים, לאחר הגירושים, מתפתחים בדומה לילדים שהוריהם לא התגרשו וכן על [[אמנת זכויות הילד]], שאותה אשררה ישראל בספטמבר 1991.
 
=== המלצות ועדת שניט ===
(ראו סעיף 9 להמלצות הוועדה, תחת הכותרת: "הסדר הורות על ידי בית המשפט במקרה של פרידה").
 
ב-[[19 בינואר]] [[2012]] הודיע שר המשפטים, יעקב נאמן כי החליט לאמץ את המלצות ועדת שניט וכי משרדו יגבש הצעת חוק ברוח המלצות הוועדה.
 
ב-[[6 בספטמבר]] 2012 פרסם משרד המשפטים את תזכיר "חוק הורים וילדיהם"{{הערה|1=[http://www.justice.gov.il/MOJHeb/Subjects/TazkirChokHorimVeyaladim.htm תזכיר חוק הורים וילדיהם, התשע"ב 2012] - [http://index.justice.gov.il באתר משרד המשפטים].}} אשר מתבסס על המלצות שתי ועדות ציבוריות: הוועדה בנושא "הילד ומשפחתו" (ועדת משנה, בראשות ד"ר תמר מורג, של [[הוועדה לזכויות הילד]] בראשות השופטת [[סביונה רוטלוי]]), ו"הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין" (ועדת שניט). החוק המוצע מסדיר את נושא האחריות ההורית למימוש זכויות הילד על פי [[האמנה לזכויות הילד]], הן במסגרת המשפחתית והן לאחר פירוד ההורים.
 
ב-26 בנובמבר 2014 פרסם משרד המשפטים נוסח עדכני של הצעת החוק המכיל תיקונים בעקבות הערות שהוגשו על ידי הציבור לתזכיר החוק.
יתרה מזאת, לאחרונה, בשל המאבק בעקבות ועדת שניט ובעקבות ביקורת של [[יואב מזא"ה|ד"ר יואב מזא"ה]] על מושג המשמורת{{הערה|[https://papers.ssrn.com/sol3/cf_dev/AbsByAuth.cfm?per_id=330702 יואב מזא"ה] "[https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=2626966 'משמורת ילדים': מושג מהותי או כותרת חלולה?]" [[מחקרי משפט]] כח 207 (2013).}}, במספר פסקי דין של בתי המשפט לענייני משפחה ננקטת גישה של אי פסיקת משמורת לאף אחד מההורים{{הערה|תמ"ש (ראשון לציון) 29024/06 '''ט.ל. נ' א.ל.''' (פורסם בנבו, 23.02.2012)''';''' תמ"ש (פ"ת) 17089-11-10 '''פלונים נ' אלמונים'''.}}, עקב ההבנה שלמשמורת אין משמעות מעשית לשיח בין ההורים.
 
עם זאת, פסיקת בית המשפט העליון מיום 3.4.2014 קבעה כי כל עוד לא שונה החוק יש לפסוק בהתאם לחזקת הגיל הרך  "אנו אין לנו אלא החוק כמות שהוא, ולפיו חלה בענייננו, בקטין שטרם מלאו לו שש, חזקת הגיל הרך. לסתירת חזקה זו מסיבות מיוחדות, על פי סיפת סעיף 25  לחוק, יש צורך בראיות כבדות משקל, מטבע הדברים" (בע"מ 1858/14 פלוני נ' פלונית) .
 
=== ביקורת על המלצות ועדת שניט ===
משתמש אלמוני