ביהביוריזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביהביוריסט (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
ביהביוריסט (שיחה | תרומות) שיפורים ותיקונים תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 1:
'''בִּיהֶבְיוֹרִיזְם''' (ב[[אנגלית]]: '''Behaviorism'''; ב[[תרגום]] ל[[עברית]] "התנהגותנות") היא גישה מערכתית לחקר התנהגות האדם ובעלי החיים. על פיה ההתנהגות היא תוצאה של המורשת הגנטית וההיסטוריה הסביבתית של
הביהביוריזם מכיל יסודות של פילוסופיה, [[מתודולוגיה]] ותאוריה פסיכולוגית. הוא נוסד בתחילת המאה ה-20 כתגובה ל[[פסיכולוגיית מעמקים|פסיכולוגיית המעמקים]] ולשאר התאוריות המסורתיות, אשר לא הצליחו עם בדיקות אקספרימנטליות וחיזוי של התנהגות. הביהביוריזם הוא אחד משלושת התחומים העיקריים בניתוח ההתנהגות. על פי [[פרדריק סקינר|ב.פ. סקינר]], אחד מהחוקרים הגדולים בתחום, ביהביוריזם אינו המדע של ההתנהגות האנושית, אלא ''פילוסופיה'' של מדע זה{{הערה|{{צ-ספר|שם=ביהייביוריזם - ברהוס פרדריק סקינר|קישור=http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=252220|מו"ל=הוצאת גומא}}}}. הביהביוריזם עוסק בשאלות תאורתיות ופילוסופיות הקשורות למדע ההתנהגות והחברה. שני התחומים האחרים בניתוח ההתנהגות הם ניתוח התנהגות ניסויי ([[:en:Experimental_analysis_of_behavior|אנ']]) העוסק במחקרים מעבדתיים בסיסיים ו[[ניתוח התנהגות יישומי]] - תחום אשר מפתח שיטות יישומיות על בסיס חוקי ההתנהגות שהתגלו, על מנת להשתמש בהן לשיפור התנהגויות בעלות משמעות חברתית{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=John O Cooper, Timothy E Heron, William L Heward|שם=Applied behavior analysis|מקום הוצאה=Upper Saddle River, N.J.|מו"ל=Pearson/Merrill-Prentice Hall|שנת הוצאה=2007|קישור=https://www.worldcat.org/title/applied-behavior-analysis/oclc/74942760|שפה=English}}}}.
==רקע היסטורי==
[[ג'ון ב. ווטסון]] (1958-1878), החוקר והפסיכולוג האמריקאי, היה האדם שביסס את מעמד הביהביוריזם בעולם. הוא פרסם את המניפסט המפורסם שלו "Psychology as the behaviorist views it", בשנת 1913, שבו הוא מנסה
שורשיו של הביהביוריזם, כתחום מדעי אמפירי, נמצאים עוד במחקריו של הפיזיולוג הרוסי איבן מיכאלוביץ' סצ'נוב ([[:en:Ivan_Sechenov|אנ']]) (1829—1905) שהרחיב את הידע על ה[[רפלקס]] והציע לראשונה להפוך את הפסיכולוגיה לתחום מדעי. עוד גילוי שתרם להיווצרות הביהביוריזם (וייסוד מדע-ההתנהגות) היה הגילוי של [[אדוארד לי תורנדייק|אדווארד תורנדייק]] בשם "חוק האפקט" (הוא חקר התנהגויות מסוימות של חתולים, גורי כלבים ואפרוחים בתוך כלובים. הוא בדק את כמות הזמן שלקח לבעלי החיים ללמוד ללחוץ על דוושה מסוימת כדי לצאת החוצה ולקבל אוכל. לאחר הניסויים שלו הוא ביסס את החוק הבא - "אם התגובות (ההתנהגות) גורמות להיווצרות של תוצאה מספקת או נעימה בסיטואציה מסוימת, ההסתברות שהן יתרחשו בעתיד עולה. תגובות שמובילות לתוצאות לא נעימות - הסתברות הופעתן בעתיד יורדת").
שורה 10:
עוד פיזיולוגים ומדענים שמחקריהם תרמו להתבססות הביהביוריזם - [[צ'ארלס סקוט שרינגטון]], רודולף מאגנוס ([[:en:Rudolf_Magnus|אנ']]), [[ולדימיר בכטרב]], ז'אק לוב ([[:en:Jacques_Loeb|אנ']]), [[צ'ארלס דרווין]].
במשך החצי הראשון של המאה ה-20 [[ג'ון ב. ווטסון]] פיתח את הביהביוריזם המתודולוגי, דחה את שיטות ה[[אינטרוספקציה]] של [[וילהלם וונדט|וונדט]] בגלל האי-מדעיות שלהן, וניסה לחקור את ההתנהגות בפיתוח של מתודולוגיה מדעית המבוססת על תצפית של התנהגות גלויה. הביהביוריזם המתודולוגי לא החשיב את האירועים הפנימיים (
בהמשך [[פרדריק סקינר|ב.פ. סקינר]], שנחשף לרעיונותיו של הביולוג והפיזיולוג הגרמני ז'אק לוב (1859-1924) על יצירת מדע חדש על התנהגות של האורגניזם-כשלם ללא הפניה לעולם הנפש או למערכת העצבים, ערך מחקרי מעבדה במשך כעשור, ולאחר גילויים רבים שעשה הוא פיתח את המתודולוגיה
לסיכום, אפשר לומר ששורשיו של מדע ההתנהגות מגיעים מעולמות הפיזיולוגיה והביולוגיה. האפשרות ליישם את הגישה המדעית בחקר ההתנהגות האנושית גרמה
== מושגים בסיסיים ==
'''התנהגות''' - באופן הכי כללי כל מה שהאדם
'''סביבה''' - אלה הם התנאים הפיזיים בהם קיים האורגניזם. הסביבה משפיעה על ההתנהגות דרך שינוי דינאמי ותמידי של הגירויים, ולא על ידי השפעה סטטית. אפשר לפרק את הסביבה ל"גירויים".
==התנהגות תגובתית (רספונדנטית)==
כל בני האדם ובעלי החיים הבריאים נולדים עם יכולת צפויה להגיב לכל מיני גירויים ללא
התנהגות תגובתית מאופיינת בדרך כלל על ידי '''[[רפלקס]]'''. הרפלקס מופעל על ידי גירוי ביולוגי (stimulus) ומוביל לתגובה (response) באופן אוטומטי.
התרחשות הגירוי צריכה להיות מקורבת מבחינת הזמן לתגובת האדם, ולהתרחש לפניה.
הגירוי מאופיין ככמות כלשהי של אנרגיה מהעולם הפיזי אשר משפיעה על הקולטנים של האדם. הוא נמדד על ידי אפיוניו החיצוניים ומדדיו הפיזיים.▼
▲הגירוי מאופיין ככמות כלשהי של אנרגיה מהעולם הפיזי
הרפלקס הועבר בתורשה אצל בעלי חיים שהגיבו מהר ומדויק לגירויים מסוימים, ולכן האפשרות להתרבות ולשרוד אצלם הייתה גבוה יותר מיצורים אחרים. לדוגמה, חיות שמפחדות ובורחות כתגובה לרעש מסוים יכולות להינצל מהטורף, ורפלקס ה'פחד' נותן להם יתרון על
דוגמאות לרפלקסים בלתי מותנים אצל בני אדם - התכווצות של האישון כתגובה לאור, התכווצות שריר הרגל כתוצאה ממכה עם פטיש בברך, בהלה כתגובה לרעש חזק ופתאומי וכדומה. ישנם רפלקסים יותר מורכבים, רפלקסים מולדים,
הרפלקסים המולדים הם התוצאה של ה[[פילוגנטיקה]] של האורגניזם. אך במהלך חייו של הפרט, תחת השפעות הסביבה נוצרים רפלקסים חדשים, שאינם היו ברפטואר ההתנהגות המולד של הפרט (זהו תהליך של אונטוגנטיקה). בתהליך זה
'''[[התניה קלאסית|התניה רספונדנטית]]:''' הדוגמה המוכרת לכולם - הכלבים של
▲הרפלקס הועבר בתורשה אצל בעלי חיים שהגיבו מהר ומדויק לגירויים מסוימים, ולכן האפשרות להתרבות ולשרוד אצלם הייתה גבוה יותר מיצורים אחרים. לדוגמה, חיות שמפחדות ובורחות כתגובה לרעש מסוים יכולות להינצל מהטורף, ורפלקס ה'פחד' נותן להם יתרון על יצורים שמגיבים בצורה איטית יותר. בדרך הזאת הרפלקסים עוברים תהליך של ברירה במשך ההיסטוריה ההתפחותית שלהם.
▲דוגמאות לרפלקסים בלתי מותנים אצל בני אדם - התכווצות של האישון כתגובה לאור, התכווצות שריר הרגל כתוצאה ממכה עם פטיש בברך, בהלה כתגובה לרעש חזק ופתאומי וכדומה. ישנם רפלקסים יותר מורכבים, רפלקסים מולדים, רפלקסים מותנים, שנחקרו בעיקר על ידי הפיזיולוג הרוסי [[איוואן פבלוב]] אשר גם גילה את ההתניה הקלאסית, ועל ידי הפסיכולוג האמריקני ג'ון ווטסון שייסד את הביהביוריזם.
▲הרפלקסים המולדים הם התוצאה של ה[[פילוגנטיקה]] של האורגניזם. אך במהלך חייו של הפרט, תחת השפעות הסביבה נוצרים רפלקסים חדשים, שאינם היו ברפטואר ההתנהגות המולד של הפרט (זהו תהליך של אונטוגנטיקה). בתהליך זה היצור אינו 'יוצר' תגובות חדשות, אלא מגיב באותה התגובה לגירויים חדשים. למנגנון של תהליך זה קוראים התניה רספונדנטית (או פבלובית, קלאסית).
▲'''[[התניה קלאסית|התניה רספונדנטית]]:''' הדוגמה המוכרת לכולם - הכלבים של פאבלוב ורפלקס הפרשת הרוק. כאשר מגיע אוכל (גירוי בלתי מותנה) לפה של כלב הוא גורם להפרשת רוק (תגובה בלתי מותנת). את הרפלקס הזה נסמן במשוואה הבאה (המספר '''1''' מסמל שהרפלקס ומרכיביו הם בלתי מותנים):
▲''<big>גירוי1: אוכל ← תגובה1: הפרשה של בלוטות הרוק</big>''
כעת, נוסיף עוד גירוי למשוואה. קצת לפני שמופיע האוכל, ישמע צלצול של פעמון. צליל הפעמון אינו גורם לתגובה משמעותית מסוימת, ובעיקר לא גורם להפרשת רוק. נסמן את זה במשוואות הבאות:
שורה 51 ⟵ 46:
''<big>גירוי 0: צליל פעמון ← תגובה 0: (שום דבר משמעותי לא מתרחש)</big>''
כעת, נתחיל להצמיד את הגירויים - להציג אותם מול הכלב קרוב מבחינת הזמן, ונעשה את זה כמה וכמה פעמים. לאחר
<big>[גירוי 0: צליל פעמון</big> <big>←</big> <big>תגובה 1: הפרשת רוק</big><big>]</big>
הקשר הרפלקסיבי שנוצר הוא זמני, ועם כל
אם נרצה שהכלב יפסיק להפריש רוק רוק למשמע צליל הפעמון, עלינו להתחיל להשמיע את הצליל ולהפסיק להגיש אוכל. עם כל השמעת צליל, כמות הרוק המופרש
ההתניה הרספונדטית הרבה יותר מורכבת בחיי האדם. בכל התניה כזאת בדרך כלל מעורבים גירוים רבים. רגשות כגון: פחד, אהבה, כעס אשר מופיעות באירועים שונים יכולות להיות מוסברות על ידי תהליכים של ההתניה הרספונדנטית. כאשר גירוי בלתי מותנה
ההתניה הרספונדטית היא
==התנהגות אופרנטית==
בעלי חיים, שהתנהגותם מורכבת אך ורק מאוסף של רפלקסים מולדים או יכולת לרכוש רפלקסים מותנים, יתקשו לשרוד בסביבה ששונה מהסביבה שבה חיו אבותיהם. ההתנהגות הרספונדנטית עוזרת לאורגניזם ללמוד להגיב לגירויים חדשים כאשר יש מקרים בהם צריך לשרוד, אבל לא מאפשרת לו לפתח התנהגות חדשה ויותר אפקטיבית לסביבה. אורגניזם שהתנהגותו לא משתנה לאחר התוצאות המיידיות, לא יוכל
'''התנהגות אופרנטית (אופרנט)''' - זוהי התנהגות שמשפיעה ישירות על הסביבה החיצונית ומובילה לשינויים. תדירותה נקבעת על ידי תוצאותיה המיידיות. התנהגות האופרנטית ראשונית מופיעה באופן ספונטני ובתדירות שונה בתנאים כלשהם. התוצאות שמופיעות לאחר ההתנהגות (השינויים המתרחשים בסביבה החיצונית) ישפיעו על תדירות הופעת ההתנהגות בתנאים דומים בעתיד. האופן שבו גירוי ישפיע על ההתנהגות מבוסס על הגנטיקה של המין ועל ההיסטוריה הסביבתית של היחיד (לדוגמה, מים זהו חיזוק בלתי מותנה, אבל שבח, או כסף הם חיזוקים מותנים דרך ההתניה הקלאסית). לעומת ההתנהגות הרספונדטית, שקבועה מראש על פי הגנטיקה, ההתנהגות האופרנטית הרבה יותר גמישה ואין גבול לשינויים שהיא יכולה לעבור (אמנם גם תהליך זה מבוסס על הגנטיקה והאבולוציה של המין, רק שכאן תפקידה של הגנטיקה מצוי באירועים המתרחשים לאחר ההתנהגות, ולא לפניה).
|