קלוני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאריסות |
|||
שורה 8:
בשנת 910, ה[[דוכס]] [[גיום הראשון, דוכס אקוויטניה]] (מוכר גם כווילהלם הראשון מאקוויטניה וכ"גיום החסיד"), החליט להעניק אחת מאחוזותיו, ולא מהחשובות שבהן, לשם הקמת מנזר (על נסיבות וסיבות הענקת המנזר ראו בערך על גיום). מתנה זו לא הייתה חריגה באופיה או בשוויה ממתנות שנתנו אצלים אחרים, מה שיצר את הייחוד ואפשר את התפתחות התנועה היה השחרור ממרות חיצונית והגנת האפיפיור. מסמך ההענקה השתמר בשלמותו, בזכות העתקה חוזרת ונשנית שלו על ידי נזירי קלוני (ראו בהמשך).
מטרתו של גיום בהענקת האדמות הייתה לדאוג לנשמתו לכשיגיע זמנו ביום הדין להישפט האם לגן עדן או לגיהנום. בתמורה למתנה דרש גיום שהנזירים יתפללו לעילוי נשמתו ונשמת אשתו, וכן לעילוי נשמת קרוביו. גיום הבטיח למנזר [[אימוניטס]] מפני התערבות מצד הכנסייה או שליט [[סקולרי]]. הדרישה לתפילות כה רבות עירערה את האיזון שהיה נהוג במנזרים בין תפילות לבין עבודה לשם קיום. התפילות מילאו חלק ניכר מהיממה והנזירים לא היו יכולים יותר לפרנס את עצמם מיגיע כפיהם. גיום שחשב על כך, העניק למנזר אדמות שיבטיחו הכנסה
כ[[אב מנזר|אב המנזר]] הראשון מונה [[ברנו מקלוני]], נזיר ותיק שכבר הספיק לשמש כאב מנזר במנזר אחר. חלק מתנאי ההקצאה של הנחלה היו הכפפת המנזר למרות ה[[אפיפיור]] (באותה עת כיהן האפיפיור [[סרגיוס השלישי]]). המנזר שאימץ את רוב עקרונות [[תקנון בנדיקטוס]] של [[בנדיקטוס מנורסיה]] כולל התאמות שנעשו על ידי [[בנדיקטוס מאניאן]] הפך במהרה לאבן שואבת לפרחי נזורה ששאפו לחיי מנזר טהורים.
| |||