סחר העבדים האטלנטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד |
מ קידוד קישורים |
||
שורה 2:
'''סחר העבדים האטלנטי''' או '''הטרנס אטלנטי''', (ב[[אנגלית]]: '''The Atlantic slave trade or transatlantic slave trade''') הוא מונח המתייחס ללכידתם ושיעבודם של מיליונים מתושביה השחורים של [[אפריקה]], ולהעברתם בכפייה ל[[אמריקה]]. בתקופה שנמשכה מ[[המאה ה-16]] ועד [[המאה ה-19]] מכרו סוחרי עבדים מיליוני אפריקאים מהחלקים המרכזיים והמערביים של היבשת, דרך [[האוקיינוס האטלנטי]] למרכז ודרום אמריקה, שם התבססה כלכלת מטעים לגידול מוצרי צריכה אירופאים ובראשם סוכר. ב[[תרבות אפרו-אמריקאית|תרבות האפרו-אמריקאית]], מכנים את תופעת [[סחר]] העבדים בשם '''Maafa''', שפירושו [[שואה]] או [[אסון]] רב ממדים.
אומנם סחר בעבדים ועבדות באופן כללי היו קיימים גם לפני תחילת הסחר האטלנטי, אך רק במאה ה-16 הפך ייצוא העבדים לתעשייתי, מקיף ובעל נתח גדול בהכנסותיה של אפריקה ובעיקר של אירופה.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=משה אביטבול, חגי ארליך, אירית בק, [[יקותיאל גרשוני]], נורית השמשוני-יפה, בנימין נויברגר, ... & גליה פרידמן.|שם=צמיחת המדינות החדשות באפריקה|כתב עת=Open University of Israel}}}}
בין המאות ה-16 וה-19, החלו תושבי אירופה לגלות את ארצות העולם החדש ורבים מהם התיישבו דרך קבע באמריקה הצפונית והדרומית, ב[[אוסטרליה]] וב[[ניו זילנד]]. התושבים הללו היו זקוקים לכוח עבודה רב וזול שיענה על צרכים שונים ומגוונים: עבודה ב[[מטע]]ים וב[[שדה (חקלאות)|שדות]], [[כרייה|כריית]] [[מתכת|מתכות]] יקרות, סלילת [[מסילת ברזל|מסילות ברזל]] ו[[כביש]]ים, עבודות בענפי מלאכה שונים ועבודות שירות ב[[אחוזה|אחוזות]] הגדולות שבנו. העבדים השחורים החליפו את ה[[אינדיאני]]ם בני המקום, שהועסקו על ידי המתיישבים החדשים, כיוון שרבים מהם לא הצליחו לעמוד בתנאי העבודה הקשים וחלקם אף לקו ב[[מחלה|מחלות]] שהביאו ל[[מוות|מותם]]. העבדים האפריקאים הראשונים הגיעו ל[[מושבות]] ה[[אנגליה|אנגליות]] בצפון אמריקה. מאמצע [[המאה ה-17]] הם ו[[צאצא]]יהם היו לרכושם של בעליהם לפי [[חוק]]. הם נחשבו כ[[סחורה]] ונמכרו ב[[שוק (מסחר)|שווקים]] לצד סחורות ושירותים שונים.
שורה 10:
בני האדם היו [[חטיפה|נחטפים]] באפריקה בידי סוחרים מקומיים או על ידי בני [[שבט]]ים יריבים, ולעיתים נמכרו גם בידי בני משפחותיהם שעבורם אספקת העבדים הייתה דרך פרנסה עיקרית. עם חטיפתם או רכישתם הפכו לעבדים. הם הובלו ב[[ספינה|ספינות]] בתנאים בלתי אנושיים, בעיקר ל[[האיים הקריביים|איים הקריביים]] ול[[ברזיל]], שם [[עינוי|עונו]] ונמכרו תמורת [[זהב]] או סחורות בהתאם לאיכותם. בשלבים מאוחרים יותר של סחר העבדים נשלט הסחר בידי סוחרים ברזילאים ו[[הולנדי]]ם. ההערכה היא כי למעלה מ-12.5 [[מיליון]] עבדים הובלו לאמריקה, וכ-15% מהם נספו ב[[מסע]].
לסחר העבדים, ל[[השפלה]], לעינויים הקשים ולמותם של מיליוני אפריקאים, נמצאו הצדקות [[דת]]יות. "שיעבוד האפריקאים התפרש כמעשה חסד, שהרי מתן הזדמנויות לשמש עבד בחברה נוצרית יש בו כדי להציל מחטא ה[[פגניות]] בחברה האפריקנית".{{הערה|1= [http://books.google.co.il/books?id=RkXdTTjXssAC&pg=PA94&lpg=PA94&dq=
==רקע==
שורה 64:
אפריקאים רבים החלו להילחם בסחר מיד עם תחילתו. הלוחמה בסחר התרחשה באפריקה והגיעה גם לאמריקה. בנוסף להתנגדות האזרחים, כמה מנהיגים פעלו באופן פעיל נגד הסחר. אחד המנהיגים המפורסמים היה עבדאל קאדר קין, מנהיג מוסלמי מצפון סנגל שהצליח לאכלס את ממלכתו דרך החזרת הכוח דרך החזרת אנשיו שנחטפו ודרך איסור מעבר של שיירות עבדים באזורו. לאחר שהצרפתים לקחו ילדים מאזורו, כתב קאדר קין מכתב למושל:
ככל שהסחר התרחב כך גם ההתנגדות אליו גברה. האפריקאים השתמשו במגוון אסטרטגיות כדי להפגין את העוינות שלהם הן לסחר שהביא אותם לאמריקה ואפריקה והן לשעבוד עצמו. חלקם לא היו אלימים כגון בריחה וחבלה ברכוש, אחרים גרמו להרעלה, רצח ומרידות. אלה עוררו את החשש הגדול יותר- כי המרידות יהפכו למזוינות.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://abolition.nypl.org/print/african_resistance/|הכותב=|כותרת=The Abolition of The Slave Trade|אתר=|תאריך=}}}}
שורה 71:
ב-1494, מלך פורטוגל הגיע להסכם עם שליטים של מספר מדינות ממערב אפריקה שיאפשר ביניהם סחר. הדבר למעשה אפשר לפורטוגל להיכנס לחופי אפריקה ללא הפעלת כוחות. ב-1526 השלימו הפורטוגזים את משלוח העבדים הראשון אל ברזיל ולמדינות אירופאיות נוספות.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:2}} עם זאת, קיימות עדויות קודמות להגעתם של עבדים מאפריקה אל מדינות ה'עולם החדש': ב-1502, הגיע משלוח העבדים הראשון לאיי היספינה, ב-1513, הגיע משלוח העבדים הראשון אל קובה וב-1518, הגיעו לראשונה 4,000 עבדים לג'מייקה.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Wynter, Sylvia|שם=New Seville and the Conversion Experience of Bartolomé de Las Casas: Part One|כתב עת=Jamaica Journal}}}}
אומות אירופאיות נוספות שלקחו חלק בסחר העבדים האטלנטי התיישבו בחוף האפריקאי שם הן רכשו עבדים ממנהיגים אפריקאים מקומיים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:4}} עבדים אלו נשלחו אל מקום ריכוז ליד החוף במטרה לייצא אותם אל העולם החדש והוחזקו במפעל בזמן המתנתם למשלוח. כיום מעריכים כי כ-12 מיליון אפריקאים נשלחו במסלול האטלנטי.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Segal, R.|שם=The Black Diaspora: Five Centuries of the Black Experience Outside Africa|כתב עת=African Diaspora Archaeology Newsletter}}}} עם זאת, מספר העבדים שנרכשו על ידי הסוחרים האירופאיים מוערך כגבוה יותר, ככל הנראה בעקבות שיעור המוות הגבוה שהיה במעבר.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Eltis, D., & Richardson, D.|שם=The numbers game|כתב עת=Northrup, David: The Atlantic Slave Trade, Houghton Mifflin Co}}}} עד לסיומו של הסחר, ניכר כי מדינות מרכז אמריקה ייבאו כ 200,000 עבדים, מדינות אירופה כ 300,000 ולצפון אמריקה הגיעו כ-500,000 עבדים. האיים הקריביים היו צרכני העבדים השניים בגודלם, המוערכים בייבוא של כ-4 מיליון עבדים. אמריקה הדרומית, כשבראשה ברזיל, ייבאה
מספר העבדים שעזבו את חופי אפריקה:{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:5}}
שורה 136:
עיקר ההשלכות השליליות החריפות של העבדות על כלכלת אפריקה טמון בירידה החדה באוכלוסייה. הוצאתם בכוח של מיליוני צעירים, לא זו בלבד שהובילה לצמצום משמעותי במספר התושבים, אלא הוביל לכך שנלקח מן האוכלוסייה המקומית החלק החזק והטוב שלה, חלק שאלמלא שועבד והוגלה היה יכול לתרום להתפתחותה הכלכלית של היבשת.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Fage, J. D.|שם=Slavery and the Slave Trade in the Context of West African History|כתב עת=The Journal of African History}}}} מנהיגים אפריקאים אחדים ראו יתרון כלכלי בסחר בנתיניהם עם סוחרי העבדים האירופאים. למעשה, סחר העבדים היה אמצעי ששימש כמה קבוצות אליטה אפריקאיות לצורך השגת יתרון כלכלי. למשל, ממלכת אזור בנין (Kingdom of Benin) הרוויחה משעבוד נתיניה לאירופאים טכנולוגיה צבאית כגון נשק ואבק שריפה, זהב ושמירה על יחסי סחר ידידותיים עם מדינות אירופה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:9|{{צ-מאמר|מחבר=Obikili, N.|שם=The trans‐Atlantic slave trade and local political fragmentation in Africa.|כתב עת=The Economic History Review}}}}
קבוצות אליטה פוליטיות אלו לא בהכרח התעניינו בפיתוח הכפרים והערים שבאזורן, אלא יותר התעניינו במניעה מקבוצות אחרות להרוויח כוח פוליטי. למשל, הערכות מעלות שעד 1770, המלך של דהומיי(Dahomey)
תוצאות קשות אלו של סחר העבדים ניכרות ביבשת אפריקה עד היום- התלות האפריקאית בביקוש האירופאי, המשיכה להתקיים גם לאחר שהסחר בעבדים הוכרז לא חוקי, בראשית המאה ה-19, והוחלף בסחר חוקי. תלות זו, שהלכה והחריפה בתקופה הקולוניאלית ולאחריה, עומדת בבסיס תת-הפיתוח של אפריקה. זאת ועוד, במשך מאות השנים שבהן התקיים סחר העבדים, חייהם של עמי היבשת ושבטיה השתבשו ובין השבטים ובין העמים האפריקאים גברו המתחים, השנאה והחשדנות.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:5}}
שורה 142:
== חקיקה בנושא הסחר בעבדים ==
=== חוק העבד הנמלט בארצות הברית - 1793 ===
ב-1791 ביקשו להסגיר שלושה אזרחים מווירג'יניה אשר הואשמו בחטיפתם של מספר אפריקאים אמריקאים. המושל של וירג'יניה סירב להסגיר את החוטפים בטענה כי אותם אפריקאים היו עבדים נמלטים. כתוצאה ממקרה זה, בחודש פברואר 1793 חוקק חוק בן ארבעה חלקים שנקרא בשם חוק העבד הנמלט.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:10|{{צ-מאמר|מחבר=Lennon, C.|שם=Slave Escape, Prices, and the Fugitive Slave Act of 1850.|כתב עת=The Journal of Law and Economics}}}} חוק העבד הנמלט
=== חוק העבד הנמלט בארצות הברית - 1850 ===
שורה 148:
=== חוק לביטול סחר העבדים בבריטניה - 1807 ===
חוק זה ביטל את סחר העבדים באימפריה הבריטית ואת סחר העבדים האטלנטי. החוק היה אבן דרך בביטול סחר העבדים, מכיוון שעודד בהמשך ללחוץ על מדינות אירופאיות אחרות לבטל את העבדות גם כן. קבוצה של פרוטסטנטים אנגליים וביניהם, [[ויליאם וילברפורס]], החלו להתאגד נגד העבדות והסחר בעבדים בטענה כי העבדות
== סיום הסחר ==
=== השפעת אירופה על סיום הסחר ===
המאמצים הרבים שהושקעו כדי לאכוף וליצור את האיסור על הסחר בעבדים באפריקה, החל מהסכמים עם שליטים וכלה בשימוש בכוח, הביאו להעמקת המעורבות האירופאית באפריקה שתרמה להשתלטות הקולוניאלית על היבשת בסופה של אותה מאה. השליטים באירופה שמו להם למטרה לבטל את העבדות וזכו לגיבוי מוסרי של הכנסיות. ועידות אשר התקיימו בנושא שמו להן בראש ובראשונה לבטל את העבדות אך האיסור על העבדות היה פחות חד משמעי בתוך יבשת אפריקה מאשר באירופה. באפריקה היה חשש כי שחרור העבדים יגרום לזעזוע חברתי וכי העבדים המשוחררים יעדיפו לעבוד בחקלאות ולכן לא יהיו אנשים אשר יהוו כוח עבודה יעיל וזול, מה שהיוו העבדים עבור בעליהם. אך למרות חששות אלו ניתן היה לראות כי נעשתה פעילות רבה בחקיקה בנוגע לאיסור על [[עבדות באפריקה]] ובתוך מדינות נוספות. דנמרק, אשר הייתה פעילה בסחר העבדים, הייתה המדינה הראשונה שאסרה על המסחר באמצעות חקיקה בשנת 1792. כמו כן, בארצות הברית, הקונגרס האמריקאי העביר את חוק הסחר בעבדים אשר אסר על בנייה של ספינות לשימוש בסחר בעבדים ואף הוציא מחוץ לחוק את האפשרות לייבא עבדים למדינה. בנוסף, גם פורטוגל שינתה את מדיניותה כאשר בשנת 1810 המדינה חתמה עם הסכם שבו הסכימה להגביל את סחר העבדים במסגרת גבולותיה. ניתן לראות הסכמים דומים במדינות נוספות כגון: שוודיה אשר אסרה סחר בעבדים בשנת 1813 ופריז שהתחייבה לבטל את סחר העבדים בתוך חמש שנים בהסכם שנחתם בשנת 1814 עם בריטניה. ניתן היה לראות כי העבדות הפכה
=== השפעת הבריטים על סיום הסחר ===
שורה 159:
מעבר לוויליאם וילברפורס ניתן היה לראות את הצעדים שבריטניה נקטה על מנת לצמצם את הסחר בעבדים. בתחילה, הבריטים התמקדו בצמצום העבדים שעוברים מאפריקה ליבשת אמריקה אך מאמצים אלו לא הביאו לתוצאות טובות. לכן, הבריטים ניסו לצמצם את מספר העבדים הקיימים באפריקה מלכתחילה. על מנת להפסיק את הסחר בעבדים באפריקה, בריטניה ניסתה לעודד ייצוא של מוצרים חקלאיים כתחליף לייצוא העבדים וניהלה משא ומתן עם מדינות אפריקניות במטרה לחתום על הסכמים שאוסרים את הסחר ואת הפעילות של הצי הבריטי על מנת למנוע העברת עבדים בספינות. ניתן היה לראות מספר מקומות בהם בריטניה ניסתה לחסום את סחר העבדים דרך מניעת העברתם בספינות. בתחילה, בריטניה ניסתה לחסום את הסחר דרך הספינות אשר עברו בנהר גלינס אשר נמצא בבריטניה. על מנת לעשות זאת היא הטילה סגר באזור של הנהר. בהמשך, מספר שליטים מקומיים באזור חתמו על אמנה אשר מבטלת את הסחר בעבדים מה שהביא לסילוק רוב סוחרי העבדים מחוץ לארץ ושחרור רוב העבדים. חתימה לביטול סחר בעבדים באזור נחתמה בשנית כמה שנים לאחר מכן, על מנת לנסות ולנקות את העבדות לחלוטין, מה שהיווה מקור לפעילות דומה גם במקומות אחרים. בהמשך, בריטניה ניהלה משא ומתן לביטול הסחר בעבדים גם ב[[דהומיי]]. לאחר שלא הצליחו לחתום על הסכם עם המלך, החליטו הבריטים להטיל הסגר על חופי דהומיי עד שהמלך יחתום על הסכם האוסר על סחר בעבדים. בעקבות הלחץ הרב ופחד מהסגר על החופים, החליט לבסוף מלך דהומיי לחתום על איסור על סחר בעבדים אך לא היה מוכן לחתום על כלל הסעיפים בחוזה, דבר אשר הביא לבסוף להטלת הסגר ימי מצד הבריטים. לבסוף, בעקבות כוחם הימי הלא מספק של הבריטים הם לא הצליחו למנוע את הסחר בעבדים בדהומיי. לאחר הכישלון בדהומיי ניסו הבריטים להפסיק את הסחר בעבדים גם ב[[לאגוס]]. לאחר הדחתו של המלך, בריטניה הציעה להחזיר אותו לכס המלכות אם יחתום על חוק האוסר סחר בעבדים. במקביל לכך, נשלח מכתב למלך הנוכחי הדורש ממנו להפסיק את הסחר גם כן. לאחר שהאחרון לא הסכים, הוטל הסגר ימי גם על לאגוס. הבריטים תקפו מספר פעמים את לאגוס ולבסוף המלך סולק והמלך הקודם הוחזר לכס השלטון וחתם על הסכם לביטול הסחר בעבדים.[22] בשנות השלושים של המאה ה-19 השלימו הבריטים חלק ממטרתם בביטולם את העבדות בכל מושבותיהם ביבשות אמריקה ואסיה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224322:15}}
ספרה של [[מרי פרינס]]: "The History of Mary Prince; A West-Indians Slave", שיצא ב-1831, ומגולל את ההתעללויות שעברה שפחה מהאיים הקאריביים, מסופר ישירות מפיה שלה - תרם לא מעט לעיצוב חוות הדעת של הקהל בבריטניה, שהגיש תלונות רבות בעקבות קריאת הספר.{{הערה|רות אלמוג, "[https://www.haaretz.co.il/literature/1.1454393 מרי פרינס, שבזכותה בוטלה העבדות בבריטניה]", [[הארץ]], 31 באוקטובר 2007}}
== שיח בינלאומי על התנצלות והנצחה ==
|