תלמוד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←ראו גם: הרחבה |
מפתח-רשימה (שיחה | תרומות) |
||
שורה 31:
לימוד התורה בכלל והתלמוד בפרט נחשב לאורך כל הדורות למוטיב מרכזי ועיקרי ביהדות, וישנן אמרות רבות של חכמי ישראל בכל דור ודור על חשיבות לימוד התורה ועל חובתו של כל יהודי באשר הוא לעסוק בה.{{הערה|מספר דוגמאות: {{ויקיטקסט|משנה אבות א ב}}, {{ויקיטקסט|משנה אבות ב יב}}, {{ויקיטקסט|משנה אבות ג ג}}, {{ויקיטקסט|משנה אבות ג ו}}.}} בהתאם לכך לימוד התלמוד נחשב בכל הישיבות בארץ ובעולם כמושא הלימודים העיקרי, התופס את עיקר הנפח של הלימוד. הלימוד של התלמוד, ובמיוחד הדיונים ההלכתיים שבו, נחשב לקשה במיוחד בשל התמציתיות והקצרנות שבו, שימוש במונחים מקצועיים, חוסר סימני פיסוק והארמית המשולבת בו. לימוד תלמוד בשיטה עיונית כולל עיון בספרים רבים שנכתבו על התלמוד מכל חכמי הדורות, החל בגאונים, המשך בראשונים ובאחרונים וכלה בימינו אנו. התלמוד נחשב לחיבור עמקני שדרושה מיומנות כדי להבינו, ועוד יותר מיומנות כדי להבינו ב"עיון" - בהעמקה מיוחדת. [[התלמוד הירושלמי|תלמוד ירושלמי]] נלמד בהיקף קטן יותר במידה משמעותית מ[[התלמוד הבבלי|תלמוד בבלי]], מעטים יותר בקיאים בסגנונו, והוא משמש בעיקר ללימוד תאורטי ועיוני ופחות לפסיקת הלכה.
התלמוד עצמו, במקומות שונים, עומד על היחס בו נדרש אדם לחלק את לימוד תורתו: {{ציטוטון|לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד}}.{{הערה|{{בבלי|קידושין|ל|א}}, {{בבלי|עבודה זרה|יט|ב}}.}} על פי חלוקה זו, לימוד התלמוד עומד בשורה אחת עם לימוד ה[[תנ"ך]] וה[[משנה]]. לעומת האמור במקורות אלו התלמוד עומד במקום אחר על
ה[[רמב"ם]] היה מודע לקושי בלימוד התלמוד, והתייחס ללימודו כדבר הדורש "דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך".{{הערה|הקדמה ל[[משנה תורה]], מסירת תורה שבעל פה, ל"ט.}} על כן מטרת ספרו, [[משנה תורה]], הייתה להגיש ללומדים ספר הלכה מקיף שיסכם את ההלכה למעשה, ובכך לייתר את לימוד התלמוד עצמו.{{הערה|בתקופת הרמב"ם נמתחה עליו ביקורת מצד חכמי דורו על כך שבעצם כתיבת ספרו באה במטרה שאנשים יפסיקו ללמוד את התלמוד, ויתחילו ללמוד רק את 'משנה תורה'. לאחר שהרמב"ם ראה את הביקורת נגדו הוא הכחיש את הדברים בתוקף וטען שאין בכוונתו לייתר את לימוד התלמוד, אלא רק לבארו ולעזור ללומדו.}} באופן כללי, בתקופות ה[[גאונים]] וה[[ראשונים]] התעצב עולם ההלכה לפי התלמוד שהפך להיות ספר פסיקה שאין עליו עוררין, ונכתבו חיבורים רבים שעסקו בפסיקת הלכה על סמך התלמוד.
| |||