אש יוונית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניסוח, שחזור |
באכע |
||
שורה 3:
האש היוונית הייתה חומר [[הצתה]] נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שניתן היה להתיזו ביבשה וב[[ים]], והוא בא לידי שימוש בעיקר בים. [[אוניה|אוניות]] ביזנטיות היו מצוידות בכלים שמתוכם נורו סילונות אש יוונית על האויב. ספינות אויב נמנעו מלהתקרב ל[[צי (יחידה בחיל ים)|צי]] הביזנטי, משום שהאש היוונית העניקה לו יתרון בלתי מעורער.
תהליך הכנתה של האש היוונית נשמר בסודיות רבה, ועד היום לא יודעים בוודאות מה היו מרכיביה, אך ניתן לשער שהייתה מורכבת מ[[נפט]], [[עטרן]] ו[[גופרית]], מעורבבים בסיד חי וחומרים אחרים. לפי מקור אחר זו הייתה תערובת של גפרית, זפת, אשלגן חנקתי (מלחת) נפט וכנראה גם סיד חי. קליניקוס העביר את הנוסחה לקיסר קונסטנטין פוגונטוס כאשר צר על העיר [[קונסטנטינופול]] בשנת
האש היוונית תרמה לרבים מניצחונותיהם של הביזנטים, והיא מסבירה את משך ה[[חיים]] הממושך של ה[[אימפריה]] הביזנטית, במיוחד בסוף ימיה, כאשר היו לה מעט מאוד לוחמים. לראשונה נעשה בה שימוש בשנת [[672]] כנגד צי ערבי, ומהר מאוד הפכה לאחד מכלי ה[[נשק]] המאיימים ביותר של [[ימי הביניים]]. מפעילי האש היוונית סבלו מבעיות בטיחות, ולעיתים עלו באש הספינות הביזנטיות עצמן.
| |||