דייהטסו – הבדלי גרסאות

דייהטסו נוסדה בשנת [[1951]] בתור היורשת של חברת Hatsudoki, וב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] החלה לייצא כלי רכב ל[[אירופה]], על אף שלא זכתה להצלחה גדולה במכירות עד ל[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. מאז שנת [[1992]] הייתה חברת [[טויוטה]] המשווקת העיקרית של דגמי דייהטסו ובשנת 1988 אף רכשה 50% ממניותיה של דייהטסו. בשנת 2016 השלימה טויוטה את רכישתה של דייהטסו והודיעה כי רכשה 100% ממניותיה של דייהטסו בעסקאת חילופי מניות{{הערה|{{קישור [httpכללי|כותרת=Toyota buys Daihatsu for small-car development|אתר=Autoblog|כתובת=https://www.autoblog.com/2016/01/31/toyota-buys-daihatsu-small-cars/]|שפה=en|תאריך_וידוא=2019-06-26}}}}. במסגרת העסקה החדשה תמשיך דייהטסו לייצר מכוניות קטנות תוך התבססות על טכנולוגיות שיושאלו מטויוטה, גם עבורה וגם עבור חברת האם טויוטה.

* [[2012]] בשל המשבר הכלכלי במזרח אסיה והיוקר של הין היפני, החברה מפסיקה את הפעילות והמכירות בכל אירופה, ישראל, באוסטרליה וארצות-הברית.

בשנות השמונים הייתה דייהטסו אחת מיצרניות המכוניות היפניות היחידות שלא נכנעו [[החרם הערבי|לחרם הערבי]] ומכרו מכוניות נוסעים בישראל. יבוא דגמי דייהטסו ומכירתם בישראל החל בשנת [[1982]] עם דגם השרייד ([[סופרמיני]]) ודגם השרמנט (משפחתית מבוססת טויוטה קורולה דור קודם). השרייד הצליחה יפה במכירות, אך השרמנט התקשתה להתחרות ב[[סובארו ליאונה]] הפופולרית, בין היתר בשל המבנה המיושן שהיה בעל הנעה אחורית. דייהטסו חזרה לשוק המכוניות המשפחתיות בשנת 1990 עם הצגה של האפלאוז. האפלאוז זכתה כאן להצלחה גדולה והייתה במשך כמה שנים לאחת מהמכוניות הנמכרות ביותר בישראל, עד להגעתן ארצה של מאזדה וטויוטה שהרחיקו אותה מהשוק.

בשנת 2006 זכתה דייהטסו לעדנה נוספת בארץ, כשהושק כאן הדור השני של הסיריון. הסיריון הייתה מכונית סופר-מיני קטנה שהתבססה בחלקה על מכלולים שהושאלו מ[[טויוטה יאריס]] ובזכות תג מחיר אטרקטיבי למדי נמכרה בארץ במספרים גבוהים. לצידה זכה להצלחה גם הטריוס, שהיה למעשה הג'יפון העירוני הראשון שנמכר בארץ והקדים את זמנו בעשור שלם. בשלב מאוחר יותר הצטרפה אליהן גם המאטריה, אך זו זכתה להצלחה בינונית למדי.

* [[דייהטסו Beeבי]]

* [[דייהטסו Leezaליזה]]