יוסף חיים ברנר – הבדלי גרסאות

בין השנים [[1904]]–[[1907]] התגורר בשכונת [[וייטצ'אפל]] (Whitechapel) שב[[לונדון]]. בשנת 1904 כתב את הספר "[http://www.benyehuda.org/brenner/misaviv1.html מסביב לנקודה]", וזה התפרסם בירחון "[[השילוח (כתב עת)|השילוח]]" שב[[עריכה ספרותית|עריכתו הספרותית]] של [[חיים נחמן ביאליק]]. בשנים [[1906]]–1907 ערך והוציא לאור, ביחד עם חברו הסופר [[יהושע רדלר פלדמן]] (הידוע גם כ[[ר' בנימין]]), את כתב העת הספרותי '[[המעורר]]', שהשפעתו על התפתחותהּ של ה[[ספרות עברית|ספרות העברית]] החדשה הייתה גדולה. ב[[אנגליה]] למד ברנר את מקצוע [[סדר (דפוס)|סדר הדפוס]], ובירחון 'המעורר' עשה הכול במו ידיו, למעט ייצור הנייר. בשנת [[1907]] הגיע ל[[לונדון]] חברו מנוער, אורי ניסן גנסין, ועזר לו להוציא את העיתון. לאחר מספר חודשים התערערו יחסיהם וגנסין עזב ועלה ל[[ארץ ישראל]].<ref>{{הערה|[[אשר ביילין]], '''ברנר בלונדון''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2006.</ref>}}

כתיבתו העיונית של ברנר הצטיינה בגילוי לב ואבחנה חדה. ברנר היה הראשון שהתפעל מכתיבתו של [[שמואל יוסף עגנון|עגנון]], לאחר שקרא את סיפורו הראשון: "[[עגונות]]" שהתפרסם ב[[העומר (כתב עת)|העומר]]. במאמר ביקורת שלו על מצב הספרות בארץ ישראל כתב: "היצירה 'עגונות'– מסופקני, אם הרבה מקוראינו יודעים זאת – היא מהדברים שאינם נכתבים בכל ערב ראש חודש!"<ref>{{הערה|[[יוסף חיים ברנר]] / "מהספרות והעיתונות שבארץ", [[העומר (כתב עת)|העומר]] ד' ([[פרוייקט בן יהודה]])</ref>}}.

במאמר הידוע: "[[הערכת עצמנו בשלושת הכרכים|'''הערכת עצמנו בשלושת הכרכים''']]", אשר מתייחס לפרסום כתביו של [[מנדלי מוכר ספרים]] בשלושה כרכים, הוא עושה מעין [[אנלוגיה]] בין כתיבתו של מנדלי למודעות העצמית של היהדות.<ref>{{הערה|יוסף חיים ברנר, "[https://benyehuda.org/brenner/haaraxat_atzmenu.html הערכת עצמנו בשלושת הכרכים]", [[רביבים (כתב עת)|רביבים]], תרע"ד, קובץ ה'</ref>}} אדם או עם, טוען ברנר, מגיעים להערכה עצמית רק כאשר הם באים לידי בגרות רוחנית. רק אז הם מסוגלים לראות מעבר לאני האישי שלהם וצרכיו הבסיסיים. הם מתחילים להתעניין ביחסים עם זולתם, במשמעויות [[מטאפיזיקה|מטאפיזיות]], בתהיות נפשיות, וכדומה. ל[[ספרות תורנית|ספרות הרבנית]] אין הערכה עצמית, מפני שהכל מבוסס על דברי אלוהים חיים. [[תנועת ההשכלה היהודית|ספרות ההשכלה]] הטיפה לשלטון השכל, לרכישת שפות זרות, לעימות עם האויב מבחוץ (אומות העולם) ומלחמה באויב מבית ([[אורתודוקסיה מודרנית|האורתודוכסיה]] הרבנית). אבל לא הייתה לה "הערכה נכונה, אנושית, בלתי משוחדה [...] מנקודת מבט גבוהה, גלוית עין". מנדלי היה האמן הראשון שכתב באמת על אודותינו, כותב ברנר.  הוא הביט במציאות בצורה ישירה ולא משוחדת ובכך השיג את המהות של היהדות שלנו.  הייחוד שלו הוא בכך, שאינו כותב על הכלל מתוך ניסיונו וחוויותיו האישיים.  הוא מעמיד את האובייקט:  החברה היהודית, העיירה היהודית  - כדבר שעומד בפני עצמו.  לכסלון, העיירה הבדיונית של מנדלי, יש האמת שלה.

במאמרו, "'''הַזַּ'נְר הָאֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִי וַאֲבִיזְרַיְהוּ",''' אשר הופיע במכתב שכתב לידיד הוא שולל את קיומו של [[סוגה|ז'אנר]] ארץ ישראלי כלשהו. האמן האמיתי כותב מהמיית נפשו. במילים אחרות, לא המקום (ארץ ישראל) עושה את היצירה, אלא הסופר בלבד הוא מולידה, ומכאן שהמילה [[סוגה|ז'אנר]] מיותרת כאן.<ref>{{הערה|יוסף חיים ברנר, "[https://benyehuda.org/brenner/baaretz_071.html הז'נר הארץ-ישראלי ואביזריהו]" (ממכתב פרטי), [[הפועל הצעיר (עיתון)|הפועל הצעיר]], אב, תרע"ה</ref>}}