יום ראשון בפארק עם ג'ורג' – הבדלי גרסאות

בשנת 1884, ז'ורז' סרה, המכונה ג'ורג' במחזמר, מצייר סקיצות עבור הציור הגדול הבא שלו, הוא מכריז בפני הקהל: "לבן, דף או קנבס ריק. האתגר: להביא סדר לכל, דרך עיצוב, קומפוזיציה, מתיחות, איזון, אור והרמוניה." כאשר הוא מצייר את הסביבה של האי, הסביבה מופיעה על הבמה, והוא שולט בה כאשר שהוא מצייר אותה. פילגשו, דוט, מדגמנת עבורו, למרות התסכול שלה על הצורך לקום מוקדם ביום ראשון ("Sunday in the Park with George"). עוד מבקרים קבועים מתחילים להגיע לפארק: אישה זקנה ואחותה דנות כיצד פריז משתנה כדי להתאים [[מגדל אייפל|מגדל]] [[תערוכה עולמית|לתערוכה העולמית]], אבל האחות מעוניינת יותר בעגלון הגרמני, פרנץ. השקט בפארק נקטע על ידי קבוצה של מתרחצים גסי רוח. ג'ורג' מקפיא אותם עם מחוות יד, מה שהופך אותם לנושאים של הציור הראשון שלו, ''[[מתרחצים באנייר]]''. אל הגלריה שבו מוצג הציור מגיעים ג'ולס ואשתו איבון. הם חושבים שבעבודתו של ג'ורג' אין חיים ("No Life"). בחזרה באי, לג'ולס ולאיבון יש דיוןויכוח קצר עם ג'ורג' והם ממשיכים בדרכם. הם לוקחים את העגלון פרנץ איתם, ובכך נקטע המפגש שלו עם האחות. דוט, שהתעייפה מדיגמון מוקדם בבוקר באור השמש, עוזבת את הפארק שבעת רצון לאחר שג'ורג' מבטיח לקחת אותה ל[[פולי ברז'ר|פוליז]]. ג'ורג' ניגש לגברת הזקנה, חושף שהיא אמו, ומבקש לצייר אותה, אך היא מסרבת בבוטות.

לאחר זמן מה, בפארק ביום ראשון, ג'ורג' מצייר ספן ממורמר למורת רוחו של ג'ולס המתבונן בו. דוט מופיעה כאשר זרועה שלובה בזרועו של לואי האופה. שתי עלמות משוחחות ומבחינות בדוט עם אדם חדש ("Gossip"). כאשר לואיז, הבת של ג'ולס ואיבון, מנסה ללטף את הכלב של הספן, הוא צועק עליה, מתפרץ על ג'ורג' ועוזב בסערה. ג'ורג' ודוט מנהלים שיחה מתוחה בעוד היא מעיינת בספר הדקדוק, באמצעותו היא מלמדת את עצמה קרוא וכתוב. בעוד ג'ולס ואיבון לועגים לחוסר הקונבנציונאליות ביצירתו של ג'ורג', הם שוללים יוזמה לכלול את עבודתו בתערוכה.  ג'ורג' מאייר שני כלבים ומנסה לדמיין את העולם מנקודת המבט שלהם. הוא מתאר את הקלות אותה הם חשים כאשר הם חופשייםכחופשיים מהשגרה ביום ראשון ("The Day Off"). ככל שהיום עובר, ג'ורג' מאייר בשקט סקיצות של מבקרי הפארק: שתי העלמות מנסות למשוך את תשומת לבם של זוג חיילים, ונלחמות על מי יקבל את הנאה מהשניים; האחות מסתתרת מהזקנה ומנסה למשוך את תשומת לבו של פרנץ; פרנץ ואשתו פרידה מתווכחים עם לואיז, ואחד עם השני; זוג תיירים אמריקאיים עשירים חולפים, שונאים הכל בפריז מלבד המאפים, ומתכננים לחזור הביתה עם אופה צרפתי; ג'ולס חוזר לשוחח עם ג'ורג' על החסרונות שלוחסרונותיו כאמן, וכתגובה מקבל הזמנה לראות את ציורו החדש של ג'ורג'; הספן מופיע שוב כדי לנזוף באמנים המתנשאים. דוט רואה את ג'ורג', אך הוא חומק לפני שהיא יכולה לדבר איתו, ובתגובה היא מתארת את הסיפוק בחייה החדשים עם לואי. ברור שהיא מתגעגעת ואוהבת את ג'ורג', אבל לואי אוהב, מכבד וצריך אותה בניגוד לג'ורג'. דוט בוחרת להישאר עם לואי ("Everybody Loves Louis").

בערב כאשר הפארק מתרוקן מאנשים, ג'ורג' חוזר. הוא מתגעגע לדוט ומקונן על כך שהאמנות שלו מנכרת אותו מאנשים החשובים לו, אך הוא מוותר על האושר האישי שלו בשביל הסיכוי להגשמהלהגשמת של היצירה שלויצירתו ("Finishing the Hat").

בפארק, הזקנה סוף סוף מסכימה לשבת עבור ג'ורג', ושוקעת בזכרונות מילדותו של ג'ורג'. היא מבכה על שינוי קו הרקיע של פריז, והוא מעודד אותה לראות את יופיו של העולם כפי שהוא, ולא כפי שהיה בעבר ("Beautiful"). התיירים האמריקאים מגיעים עם לואי ודוט, שמחזיקה את בתה הטרייה, מארי. ג'ורג' מסרב להכיר בה ובבתוכבתו. לאחר שהוא מתנצל בקרירות, דוט עוזבת בצער.

הפארק הולך ונעשה רועש: הסלסטיותהעלמות והחייל מתווכחיםרבים בקולניות על הפרידות שלהם, בזמן שגג'ולס ופרידה מתגנבים כדי להיפגש. לואיז מודיע לאיבון על הבגידה של אביה, ופורצת קטטה בין ג'ולס, איבון, פרנץ ופרידה. הסלסטיותבמהומה והחייללוקחים רבים בקולניות, ומידחלק כל מבקרי הפארק מתווכחים, עד שהזקנה צועקת: "זכור, ג'ורג'!", והוא עוצר את כולם עם מחוות יד. ג'ורג' לוקח שליטה על הדמויות בציור שלו, ששריםוכולם שרים בהרמוניה, כאשר הוא הופך אותם לציור המוגמר שלו ("Sunday").

כאשר הווילון נפתח המסך, הדמויות – עדיין בתמונה – מתלוננות על כך שהן תקועות בתוך הציור ("It's Hot Up Here"). הדמויות מספידות בקצרה את ג'ורג', אשר נפטר באופן פתאומי בגיל 31.

הסיפור עובר מאה שנה קדימה לשנת 1984. נינם של ג'ורג' ודוט, גם הוא אמן בשם ג'ורג', נמצא במוזיאון וחושף את יצירתו האחרונה, המשקפת את ציורו על סרהז'ורז' בצורהסֶרָה שלבעזרת מכונת אור בשם "Chromolume #7". ג'ורג' מציג את העבודה, ומבסס את הקשר שלה לציור באמצעות סבתו בת ה-98, מארי, שתעזור לו להציג את העבודה. מארי מספרת על ההיסטוריה המשפחתית שלה, ומתארת כיצד אמה, דוט, סיפרה לה על ערש דווי שהיא בתו של סרה. ג'ורג' סקפטי לגבי החלק הזה בסיפור, אבל מארי עומדת על כך שההערות בספר הדקדוק של דוט, שבהן מוזכר ג'ורג' סרה, הן הוכחה לכך. לאחר כשל טכני קצר, הכרומולום נחשף.

בקבלת הפנים, פטרונים ואוצרים מברכים את ג'ורג' על עבודתו, בזמן שג'ורג' מרפרף ביניהם, מתלונן על הקשיים בייצור אמנות מודרנית ("Putting It Together"). הוא מתאמץ לנהל מספר שיחות שונות במקביל. הקול היחיד שממנו הוא אינו יכול להתעלם הוא של מבקרת אמנות המעירה לו כי הוא חוזר על עצמו ומייעצת לו לא לבזבז את הכישרון שלו. לאחר שמבקרי המוזיאון הולכים לארוחת הערב, מארי רואה את אמא שלהאמה בציור של סרה, ומדברת איתה על דאגתה לג'ורג'. כאשר ג'ורג' מגיע לקחת אותה הביתה, היא מספרת לו על אמא שלהאמה, ומנסה להעביר לו מסר על המורשת שאנחנו משאירים ("Children and Art"). היא נרדמת, וג'ורג', שנותר לבד עם הציור, מבין שחסר לו קשר אנושי.

שבועות לאחר מכן, מארי מתה וג'ורג' מוזמן על ידי ממשלת צרפת להציג את הכרומולום על האי שתואר בציור. באי מגלה ג'ורג' מגלה שהחבר שלושחברו דניס כי הוא דחה את הצעתו של ג'ורג' לעבוד איתו שוב. ג'ורג' חש חוסר ודאותוודאות. הוא קורא מתוך ספר שירש מסבתו, הספר שבו דוט השתמשה כדי ללמוד לקרוא, ומהרהר בדמיון בינו לבין סבא-רבא שלו ("Lesson #8"). דוט מופיעה כחזיון ומברכת את ג'ורג' לשלום. היא מתייחסת אליו כאל ג'ורג' שהיא מכירה. הוא מתוודה בפניה על הספקות שלו והיא אומרת לו להפסיק לדאוג, אם הבחירות שלולבטוח נכונותבבחירותיו ופשוט לבצע אותםאותן ("Move On"). ג'ורג' מוצא כמה מילים שנכתבשנכתבו בגב הספר, - המילים שג'ורג' מלמל לעיתים קרובות בזמן שהואבעת עבדשצייר. כאשר ג'ורג' קורא אותםאותן בקול, הדמויות בציור ממלאות את הבמה וממחיזיםושבות מחדשלהמחיש את הציור ("Sunday"). כאשר הם עוזבים והבמה מזכירהנראית כבַד קנבס ריק, קורא ג'ורג' קורא: "לבן, דף או קנבס ריק. האהובאהוב עליועלי – כל כך הרבה אפשרויות."