ז'ורז' קיווייה – הבדלי גרסאות

הדוגמה המפורסמת ביותר לכך היא ה[[ג'ירפה|ג'ירפות]]. לאמארק מתאר עדר ג'ירפות שמגיע לסביבת מרעה חדשה בה העצים גבוהים יותר מהרגיל. הג'ירפות מותחות את צוואריהן על מנת שיוכלו להגיע לעלים וכך מאריכות אותם מעט. הן מעבירות תכונה זו לצאצאיהן, שבתורם אף הם ינהגו כך. לאחר שנים רבות מאוד תתקבלנה ג'ירפות בעלות צוואר ארוך במיוחד. זאת ועוד, לאמארק ניסח שני חוקים המיטיבים להסביר את שורשי התאוריה שלו:

# {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בכל חיה שעדיין לא מיצתה עד תום את תהליך ההתפתחות שלה, שימוש תכוף ומתמשך באיבר מסוים יחזק, יפתח ואף יגדיל איבר זה, כשהשינוי בכוח יהיה פרופורציונלי לזמן השימוש. מנגד, אי-שימוש קבוע באיבר מסוים יחליש אותו באופן בלתי מורגש ואף יפחית בהדרגה את היכולת הפונקציונאלית שלו, עד שלבסוף הוא ייעלם לגמרי}}

 

שני חוקים אלו, שנוסחו בספרו החשוב של לאמארק "פילוסופיה זואולוגית" בשנת 1809, מבהירים נקודות חשובות בתאוריה שלו. אנו יכולים לראות את ההבדלים הבולטים בין לאמארק לקיווייה. לאמארק היה אבולוציוניסט ואילו קיווייה היה פיקסיסט, שדגל בקיבעון המינים. לאמארק לא האמין בהכחדה של מינים לאורך ההיסטוריה, ואילו קיווייה היה מחלוצי החוקרים בתחום זה. לאמארק התפרסם כחוקר המעלה השערות בהתבסס על ממצאים מעטים, ומנגד היה קיווייה ידוע כמדען קפדן שלא מסתפק בשום דבר מלבד עובדות והוכחות חותכות. אפילו יחסם לשלטון היה שונה ובעוד לאמארק הרפובליקני התקשה להרים את קרנו בתקופה זו, הרי שקיווייה היה ביחסים טובים עם [[נפוליאון]] ואף כיהן כמפקח במחלקת החינוך של צרפת במשך שנים רבות (הוא שמר על משרה זו גם לאחר נפילתו של נפוליאון).