השפלת אולקוש – הבדלי גרסאות

בשנת 1971 אל יד-ושם הגיע משה דוד ויצמן, אחד השורדים מן העיירה, שהיה בין השוכבים בהתעללות זו, ראה את התמונה, ועל מנת לתקן את המעוות כתב מאמר עבור ספר היזכור של העיירה. עדותו צורפה לספר שהודפס באותהבשנת השנה1972, ובה הוא זיהה את האיש עם התפילין המבוקעות כמשה הגרמן, בנו של אחד מרבני הקהילה, אך לא רב העיירה ולא בנו. כמו כן סיפר פרטים על ההתעללות.{{הערה|שם="חבד מתוקן"}}

גיליון חב"ד השבועי [[שיחת השבוע]] ל[[פרשת ויגש]] [[ה'תשנ"ט]] (סוף [[1998]]), פרסם את סיפור התמונה עם התפילין המבוקעות במדור חיים יהודיים, ותיאר את מה שקרה כפי שנרשם בעיתון השווייצרי. שבוע אחר כך, אותו משה דוד ויצמן, כעת ישיש צלול תושב [[בני ברק]] (אז בן 87), התקשר למערכת העיתון והבהיר את הדברים. תמונתו ודבריו פורסמו{{הערה|[http://chabad-il.org/sh/601-700/sh626.htm]}} בגיליון ל[[פרשת ויחי]] (ב-[[1 בינואר]] [[1999]]): ראשית, הודיע שהוא עצמו חי, שהיה אחד השוכבים עם פניו לאדמה שבאותה תמונה, ושהוא יכול לספר את הסיפור כהווייתו. שנית, הודיע שוב, לא מדובר ברב העיירה, אלא ברב משה הגרמן, הבן של אחד מרבני העיירה, שאולץ לעמוד יחף על יד האנשים השוכבים ולרוץ סביב הכיכר. הוא סיפר על ההתעללות ועל השוכבים, ואף ידע לספר שהרב משה הגרמן לא נהרג באירוע זה.{{הערה|לפי גיליון חב"ד, משה דוד ויצמן עבד במחנות עבודה עד סוף המלחמה, וסיים אותה במחנה הריכוז [[רייכנבך]], מחנה משנה של [[גרוס-רוזן|מחנה גרוס-רוזן]]}}

לאחר עדכון הנתונים, חוקרי יד ושם זיהו עדות של אחות הרב אשר שרדה את השואה, על פיה הרב משה הגרמן, המצולם בתמונה, נרצח שנתיים מאוחר יותר ב[[ה'תש"ב]] ב[[מיידנק]]. בדף העדות נמסר שהוא היה מלמד (כלומר מורה) ב[[תלמוד תורה]] (בית ספר יסודי חרדי) ו[[משגיח כשרות]]. אשתו פרומה וילדיהם נשלחו ל[[מחנה ההשמדה בלז'ץ]] ב-ה'תש"ב, עם חיסול הגיטו בעיירה.{{הערה|שם=דעת}}{{הערה|יד ושם, [[דף עד]] על הרב הגרמן, פריט מספר 1045482 בהיכל השמות.}}