פסל מיכה – הבדלי גרסאות

יסודו של מקדש מיכה ב[[גנב|גניבה]] - מיכה גונבגנב מאמו אלף ומאה [[שקל]]י [[כסף (מתכת)|כסף]]. לאחר שהוא שומעשמע כי היא [[קללה|קיללה]] את הגנב, הוא מחזירהשיב לה את הכסף והיא מברכתבירכה אותו, ומקדישהוהקדישה לה' מאתיים שקלים מתוך הכסף ל"ליצירת פסל ומסכה" שעשוי מכסף בטענה שהיא רוצה להקדיש את הכסף לאלוקים. בית מיכה הופךנעשה ל"ביתלבית אלוהים" חשוב,. ומיכה הולךמיכה ומוסיףהוסיף לו אביזרים פולחניים - [[אפוד]] ו[[תרפים]] ואף ממנהמינה את אחד מבניו ל[[כהן]]לכוהן. כאשר פגש מיכה פוגש נער [[שבט לוי|לוי]] שעוברשעבר בביתו הוא מציעהציע לו לעבוד אצלו ככהןככוהן, בתמורה לשכר נדיב, והנער נענה להצעתו. מיכה היה מרוצה בטענה שאלוקיםשה' יטיבייטיב לו הפעם כי הוא לקח נער לוי לכהןלכוהן. מתואר שמצב כזה היהזההיה אפשריהתאפשר היותמפני ש"בימים האלה אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".

בני [[שבט דן]] מבקשיםביקשו להרחיב את נחלתם, ולשם כך הם שולחיםשלחום חמישה נציגים לרגל את הארץ ולמצוא מקום אותו ניתןשניתן לכבוש בקלות. זהו שיקוף של התהליך בושבו נדחקו בני דן מנחלתם המקורית באזור [[גוש דן]] על ידי ה[[פלשתים]] לעבר צפון הארץ.

המרגלים מגיעיםהגיעו להר אפרים וישניםולנו בבית מיכה. בזמן שהותם שם, הם מזהיםזיהו את קולו של הנער הלוי (שמונה לכהן) ושואליםושאלו אותו "מי הביאך עד הלום, ומה אתה עושה בזה ומה לך פה?". הנער הלוי מספרסיפר להם שמיכה מינה אותו לכהן. המרגלים מבקשיםביקשו ממנו שישאל באלוהים, כלומר ינבא להם אם הם יצליחו בדרכם או לא, והוא עונהענה "לכו לשלום, נוכח ה' דרככם אשר תלכו בה".

חמשת הנציגים ממשיכיםהמשיכו משם ומגיעיםוהגיעו לעיר ליש המזוהה עם [[תל דן]] שמנותקתשהייתה מנותקת משכניה וחסרת הגנה צבאית. הם חוזריםחזרו אל שאר השבט היושב ב[[צרעה (אתר מקראי)|צרעה]] ווב[[אשתאול (אתר מקראי)|אשתאול]], ומספריםסיפרו להם על ליש. הם, משכנעיםושיכנעו אותם לצאת לכבוש את המקום. ובעצתםבעצתם יוצאיםיצאו 600 חיילים לכיבוש המקום. החיילים הדנייםבני עובריםשבט דן עברו בהר אפרים, ובעצת חמשת המרגלים - נכנסיםנכנסו אל בית מיכה, וגונביםלקחו את האפוד, התרפיםוהתרפים ומשכנעיםושיכנעו את הנער הלוי להצטרף אליהם.

מיכה, שמגלהשגילה שהוא נשדד, רץ אחרי בני דן וקוראוקרא אליהם "את אלהי אשר עשיתי לקחתם...". בני דן מאיימיםהשיבו עליולו באופןבאיום מרומז והוא נכנע וחוזרוחזר לביתו ומניח לבני דן לקחת את חפציו וללכת לדרכם. בני דן מנצחיםכבשו כצפוי בקרב עלאת ליש, משניםושינו את שמה לדן. ובוניםבדן שםהם בנו מקדש בו מכהן "הנער בלוי, יהונתן בן גרשֹם בן מנשה". ההאות [[נון|נ]]' במילה "מנשה" תלויה, ועל כך דרשו [[חז"ל]] כי למעשה הכהן הוא יהונתן בן [[גרשום (דמות מקראית)|גרשם]] בן [[משה]], אלא שמתוך כבוד למשה הוספה נ' לשם.

המקדש בדן נשאר על תלו "עד יום גְלוֹת הארץ" והפסל ניצב בו "כל-ימי היות בית-האלהים בשִלה". ה[[המצודות|מצודת דוד]] וה[[רד"ק]] פירשו שגם "גֲלוֹת הארץ" כוונתה לחורבן [[משכן שילה]], עליו נאמר "גלה כבוד מישראל, כי נלקח ארון האלוהים", אך בתום תקופת השופטים [[שמואל]] השמיד את הפסילים. מאידך בירושלמי נתפרש שהכוונה ל[[גלות עשרת השבטים]] וכן פירשו [[רש"י]] והמלבי"ם, שכתב שהפסל אמנם בטל, אך הוחזר בימי [[ירבעם]]. וה[[רלב"ג]] פירש שהכוונה לגלות מצומצמת שארעה בתקופת השופטים. יש שמסבירים ש"גלות הארץ" הוא למעשה שיבוש של "גלות הארון"{{הערה|[[ג'ורג' פוט מור|George Foot Moore]], ''Judges'' (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1895, [http://archive.org/stream/criticalexegetic00mooruoft#page/400/mode/2up p. 400.] Online copy at the [[ארכיון האינטרנט|Internet Archive]]}} - במקרה זה הכוונה היא בפשטות חורבן שילה שהוביל לגלות הארון בשדות פלשתים במשך כחצי שנה.