הבדלים בין גרסאות בדף "משפט הקופים (מחזה)"

מ
קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים, הגהה
מ (קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים, הגהה)
==הרקע==
"משפט הקופים" הוא תיאור בדוי של "[[משפט סקופס]]" משנת [[1925]], שהסתיים בהרשעתו של [[ג'ון סקופס]], משום שלימד את תורת ה[[אבולוציה]] של [[צ'ארלס דרווין]] ב[[הוראת המדעים|שיעור מדע]] בבית ספר תיכון, בניגוד לחוק של מדינת [[טנסי]], שאסר על לימודי האבולוציה. דמויותיהם של מתיו האריסון בריידי, הנרי דראמונד, ברטראם קייטס ואד הורנבק, תואמות לדמויותיהם ההיסטוריות של [[ויליאם ג'נינגס ברייאן]], [[קלרנס דרו]], סקופס ו[[הנרי לואיס מנקן]], בהתאמה. אולם, המחזאים מציינים בהערה בפתיחת המחזה שהם אינם מתיימרים לדיוק היסטורי.{{הערה|
[http://xroads.virginia.edu/~ug97/inherit/l&lnote.html הערת המחזאים בפתיחה למחזה "משפט הקופים"]}} וישנם מקרים רבים בהם האירועים שונו או הומצאו. לדוגמה דמויותיהם של המטיף ושל בתו הן בדויות, אנשי העיר לא היו עוינים כלפי אלו שהגיע למשפט בדייטון (העיר במדינת טנסי בה התקיים המשפט האמיתי), ובריאן הציע לשלם את הקנס של סקופס אם הוא יורשע. בריאן אכן נפטר זמן קצר מתום המשפט, אולם זה קרה חמישה ימים מאוחר יותר בשנתו, כתוצאה ממחלת ה[[סוכרת]] ממנה סבל.{{הערה|[http://www.highbeam.com/doc/1G2-2692700013.html# "משפט הקופים", מחזאות לסטודנטים], באתר highbeam.com{{כ}} 1 בינואר 1998}}{{הערה|קארן ריילי, ג'ניפר בראון, ריי בראסוול,
[http://www.highbeam.com/doc/1P3-1670106791.html# האמת ההיסטורית בסרט: "משפט הקופים" כהערכה למורה האמריקאי], American Educational History Journal, {{כ}}1 בינואר 2007}}
 
 
==הכותרת==
כותרת המחזה באנגלית inherit the wind (ינחל רוח) לקוחה מהפסוק "עֹכֵר בֵּיתוֹ, יִנְחַל-רוּחַ;" ([[משלי]] יא כט). במערכה הראשונה, תמונה ג' בריידי נוזף בכומר בראון בציטטה מהתנ"ך מכיוון שהוא מתנכר לבתו כשהוא נושא דרשה נלהבת נגד קייטס.{{הערה|ג'רום לורנס ורוברט אדווין לי, '''משפט הקופים''', תרגום ועיבוד: [[אברהם עוז]], הוצאת "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 57-88–57.}}
 
==הנפשות הפועלות==
* מתיו האריסון בריידי, היה מועמד שלוש פעמים בבחירות ל[[נשיאות ארצות הברית]], פרקליט ו[[מטיף דת]] ידוע. [[פופוליזם|פופוליסט]] ונואם [[כריזמה|כריזמטי]], למרותאף על פי שהוא כבר בשנות השישים המאוחרות או בשנות השבעים המוקדמות לחייו.
* הנרי דראמונד, עורך דין בעל שם שהיה בעבר חברו הקרוב של בריידי. הוא בערך בן גילו.
* ברטראם "ברט" קייטס, מורה בבית הספר התיכון בהילסבורו בשנות העשרים שלו שלימד את תורת ה[[אבולוציה]] תוך הפרת חוק המדינה האוסר על כך.
* טום דאוונפורט, תובע מחוזי מקומי שמעמיד לדין את ברטראם קייטס.
* ראש העיר, בעל המשרה הרשמית הבכיר ביותר בהילסבורו, תומך נלהב בכומר בראון, דואג לעתידה הכלכלי של העיר.
ישנן עוד מספר דמויות בעלות משקל מועט יותר. הן כוללות את מיקר, שמש בית הדין בבית המשפט של הילסבורו; גברת שרה בריידי, אשתו של מתיו האריסון בריידי; מר קרבס, תומך נלהב בכומר בראון ונשי אגודת הצדקה; מר באניסטר, אזרח מקומי; אליה, תמהוני שמוכר תנ"ך לקהל; הארי י. אסתרברוק, שדרן רדיו מ[[שיקגו]]; ג'סי דאנלופ, חקלאי מקומי; וג'ורג' סילרס, בעל מכולת מקומי. הושמטו - ג'סי דאנלופ מר קרבס.
 
==תקציר העלילה==
דראמונד מוחה על השימוש במילה "קולונל" כלפי בריידי, בטענה שלא ידוע לו על הישגיו של בריידי בשדה הקרב, שהדבר יוצר הטיה כלפי הנאשם בכך שהוא מעלה את דמות התובע כרוכב על סוס שכל כוחות הצדק מאחוריו. ראש העיר מתייעץ עם השופט והוא מסכים לתת לבריידי מינוי של "קולונל כבוד זמני".
 
ג'ורג' סילרס נקרא לדוכן כמושבע פוטנציאלי. בריידי מתשאל אותו בקצרה ואז מקבל אותו. דראמונד שואל את סילרס מספר שאלות אודות הדת ואחר-כך על האבולוציה, ואז מקבל גם הוא את סילרס. לפתע בריידי נזעק ואומר ש"אם אורח מחשבתם של המושבעים אינו עולה בקנה אחד עם חוקי החברה ודפוסי ההתנהגות שלה." הם אינם מתאימים.{{הערה|שם=משפט הקופים|1='''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 44.}} דראמונד מתנגד לכך שבריידי משתמש במילה "בקנה אחד" בריידי מספר לשופט על משפט אנדיקוט בו לדבריו דראמונד בלבל את המושבעים עד כדי כך שהם נתנו פסק דין מוטעה. דראמונד מצהיר ש"כל מה שאני רוצה זה למנוע מאלה שעוצרים את מחוגי הזמן לשפוך את כל הזבל של [[ימי הביניים]] לתוך החוקה שלנו."{{הערה|'''שם=משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 44.}} השופט קובע שבחירת המושבעים הושלמה ונועל את הישיבה.
 
אחרי שהישיבה מסתיימת השופט מכריז שהכומר בראון יערוך בלילה עצרת תפילה מול בית המשפט דראמונד אומר "אני מתנגד לתשדיר הפרסומת הזה",{{הערה|'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 45.}} אולם השופט קובע כי הישיבה ננעלה.
 
===מערכה שנייה===
====תמונה א'====
התמונה השלישית מתרחשת בכיכר בית המשפט באותו לילה. שני פועלים (בולינגר וקורקין) מדיינים ביניהם מה לעשות עם השלט "'קרא את התנ"ך" שתלוי על הבמה וקורקין אומר: "השטן ההוא עוד לא מנהל את העיר. תשאיר אותו." בריידי נכנס עם חבורת עיתונאים ומספר על יחסיו על דראמונד. לפתע הוא מבחין בהורנבק ואומר לו: "עצוב לקרוא דיווח כל כך – חד-צדדי." הורנבק עונה לו: "אני לא מדווח, קולונל. אני מבקר."{{הערה|'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 52. }}
 
הכומר וקהל המאמינים עולה לבמה. בהוראת הבמה המחזאים כותבים:
{{ציטוט|תוכן=עצרת התפילה משמשת בעבור אנשי הקהילה קולנוע, רדיו וקירקס גם יחד. לדידם הכומר בראון הוא כוכב עליון.|מקור='''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 53.|מרכאות=כן}}
 
בראון אומר משפטים ברוח התנ"ך והקהל עונה לו במשפטים דומים המחזקים את דבריו. הוא מספר על כך שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים. בראון מדבר על קייטס ומבקש מאלוהים: "תן לו ויחוש את אימת חרבך! תהיה נפשו הארורה מתהפכת ביסורים ועינויים לנצח נצחים -"
ורייצ'ל רצה לעבר הבמה אומרת שלא יתפלל שקייטס ימות. בראון אומר שאלוהים יקלל את מי שמבקש רחמים על קייט. בריידי שאינו חש בנוח עם דבריו של בראון אומר:
{{ציטוט|תוכן="זכור את חכמת [[שלמה]] בספר [[משלי]] (ברוך) "עוכר ביתו ינחל רוח! ... התנ"ך גם אומר לנו שאלוהים סולח לילדיו. ואנחנו, ילדיו של אלוהים, מצווים לסלוח זה לזה.|מקור='''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 57-88–57.|מרכאות=כן}}
 
בתום התפילה, בריידי ניגש לדראמונד (שנמצא בקהל) ואומר לו: "פעם היינו חברים טובים... איך זה קרה... שכל כך התרחקת ממני." דראמונד עונה לו: "אולי זה אתה שהתרחקת – כי נשארת עומד במקום."{{הערה|'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 58.}} מילים שמשפיעות מאוד על בריידי.
 
====תמונה ב'====
תמונה שנייה מתרחשת יומיים אחר-כך באולם בית המשפט. אחר-הצהרים וחם מאוד. הסצנה נפתחת כשהמשפט בעיצומו. בריידי חוקר את העד הווארד בלייר. אחרי-כן בריידי ודראמונד נקלעים לוויכוח סוער בדבר סוג השאלות. דראמונד עורך להווארד חקירה נגדית, אולם בריידי מתנגד לשאלותיו של דראמונד (והשופט מסכים עם בריידי). דראמונד נושא [[מונולוג]] בו הוא אומר:
{{ציטוט|תוכן="למושג טוב אין משמעות בשבילי! לאמת יש משמעות – בתור עיקרון מכוון. אבל אחד מגילויי הטמטום של זמננו הוא התשבץ המוסרי שבתוכו כלאנו את ההתנהגות האנושית: כך שכל פעולה של מישהו נמדדת באופן שרירותי לפי קוי רוחב של "טוב" וקוי אורך של "רע" – והכל בדייקנות של דקות, ושניות ומעלות!|מקור='''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 66-65.}}
השופט משחרר את הווארד.
דראמונד משנה את סגנון שאלותיו. הוא שואל מראה לבריידי אבן ואומר שהמדען שהוא זימן אומר שהיא בת 10 מיליון שנה. בריידי אומר שהפרופסור שלו בלבל את הזמנים והעולם הוא בן 6,000 שנה. דראמונד אומר שבתנ"ך כתוב שאלוהים ברא את השמש רק ביום הרביעי ולכן ייתכן היום הראשון שנרשם בתנ"ך "היה יכול להיות בן שלושים שעות! או חודש! או שנה! או מאה שנה! או עשרה מיליון שנה!"{{הערה|'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 87.}} הוא מערער את ביטחונו של בריידי שמסכים איתו. בכך דראמונד מראה שהתנ"ך יכול להתיישב עם המדע.
 
בריידי מאשים את דראמונד בכך שהוא מנסה להרוס את האמונה של האנשים בתנ"ך, ושאלוהים דיבר אל האנשים שכתבו את התנ"ך. דראמונד שואל אותו איך הוא יודע שאלוהים לא דיבר אל צ'ארלס דרווין. בריידי עונה שאלוהים מצווה עליו להתנגד לתורות הרשע של דרווין. דראמונד שואל אותו אם אלוהים מדבר אליו ובריידי עונה שכן. דראמונד אומר:
{{ציטוט|תוכן="אז אתה, מתיו האריסון בריידי, דרך הנאומים שלך, דרך החוקה או כל דרך שהיא, אתה מעביר את מצוותיו של האלוהים אל כל באי עולם! (צחוק מתחיל בעולם) רבותי, תכירו בבקשה את 'הנביא מ[[נברסקה]]'!"|מקור='''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 88-9.}}
 
יהירותו של בריידי מתערערת, הוא נבוך ואומר ש"כל אדם אחראי למעשיו". דראמונד נאחז בדבריו ושואל אותו למה החוק מונע מברטראם קייטס להפעיל את [[רצון חופשי|הרצון החופשי]] שלו. בריידי מתחיל לצטט את התנ"ך באריכות, דראמונד אומר שהוא משוחרר והקהל צוחק ממנו. בריידי ממשיך לצטט את התנ"ך, השופט נועל את הישיבה לאותו יום ובריידי צונח על הספסל כשהוא מותש. אשתו נחפזת לצידו ומנחמת אותו.
 
====תמונה ג'====
בית המשפט למחרת. המערכה שלישית מורכבת מסצנה אחת בה נוכחות כל הדמויות הראשיות. יש מתח בקהל, כולל מספר שדרי רדיו וציודם המגושם. קייטס שואל את דראמונד אם הוא יימצא אשם. דראמונד בתשובה מספר שכשהוא היה בן שבע, הוריו עבדו קשה וחסכו וקנו לו במתנה [[סוס נדנדה]] בשם "רקדנית הזהב". הגוף שלה היה כולו זהב, אבל כשהוא התיישב עליה היא נשברה. דראמונד אומר:
{{ציטוט|תוכן="ברט, כל פעם שתראה משהו נוצץ, מבריק, מושלם – הכול זהב, עם נקודות ארגמן – תבדוק מתחת לצבע! ואם זה שקר – תוקיע אותו ותראה מה הוא באמת!"|מקור='''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 10.}}
 
רייצ'ל נכנסת ואומרת לקייטס שהיא עזבה את בית אביה. היא מספרת לקייטס שהיא ניסתה לקרוא את ספרו של דרווין, אותו היא מראה לו, אולם היא לא הבינה אותו. היא מתנצלת בפני דראמונד ואומרת שהיא פחדה לחשוב, מכיוון שמחשבה יכולה להוליד מחשבות רעות.
 
השופט נכנס ואומר בשקט שבריידי מת. הורנבק מותח ביקורת סרקסטית ארוכה על בריידי, אולם דראמונד עונה לו:
{{ציטוט|תוכן="למתיו בריידי היה חזון. הייתה לו אמת, והוא נלחם עליה. נכון, הוא טעה בדרך... על מה אתה נלחם, הד הורנבק? על בונוס מהעורך הראשי? על הכותרת של מחר בבוקר? כן, מתיו בריידי מת כי הלב שלו נשבר. תירק על בריידי ותקבל אנשים בלי לב בכלל!"|מקור='''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 107.}}
 
}}
 
הוא הציג בברודוויי עד [[22 ביוני]] [[1957]]. המחזה הועלה מחדש בברודוויי פעמיים: [[4 באפריל]] [[1996]] – [[12 במאי]] 1996 ומ-[[12 באפריל]] [[2007]] עד ל-[[8 ביולי]] [[2007]].{{הערה|{{IBDB|מופע|4722|משפט הקופים}}}}
 
בהפקה המחודשת של 1996 כיכב [[ג'ורג' סי. סקוט]] (שגילם את דמותו של בריידי בסרט משנת 1998) בתפקיד דראמונד ו[[צ'ארלס דרנינג]] בתפקיד בריידי. באפריל, סקוט נאלץ לעזוב את ההפקה באמצע בשל בריאותו הלקויה והחליף אותו המפיק, טוני רנדל באותו יום. רנדל גילם את התפקיד מאותו יום ואילך.{{הערה|
[http://www.nytimes.com/1996/04/17/theater/scott-leaves-stage-during-inherit-randall-steps-in.html סקוט עוזב את ההפקה במהלך "משפט הקופים"; רנדל תופש את מקומו], [[הניו יורק טיימס]], 17 באפריל 1996
}} בריאותו הרופפת הביאה לבסוף לירידתה של ההפקה המחודשת. [[כריסטופר פלאמר]] ו[[בריאן דנהי]] כיכבו בהפקה המחודשת של 2007.{{הערה|
מארק לואוסון,
[http://www.guardian.co.uk/world/2007/apr/12/usa.marklawson עימות מכריע בטנסי], [[הגארדיאן]], 12 באפריל 2007
}} [[קווין ספייסי]] (הנרי דראמונד) ו-David Troughton (מאתיו האריסון בריידי) כיכבו בהפקה המחודשת של 2009 בתיאטרון [[אולד ויק]] ב[[לונדון]].{{הערה|
מייקל בילינגטון,
[http://www.guardian.co.uk/stage/2009/oct/02/inherit-the-wind-theatre-review משפט הקופים], [[הגארדיאן]], 2 באוקטובר 2009
}}