נחלת שבט מנשה – הבדלי גרסאות

'''נחלת שבט מנשה''' עלתה בגורל "בית יוסף", לאחר [[נחלת שבט אפרים]]. נחלת [[שבט מנשה]] נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. לשבט מנשה שתי נחלות: האחת ב[[עבר הירדן המזרחי]] והשנייה בעבר הירדן המערבי. מושב בני השבט משתרע מ[[ים תיכון|הים התיכון]] עד [[הגלעד]] ו[[הר החרמון]]. [[ברכת משה]] התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם".{{הערה|{{תנ"ך|דברים|לג|טו}}.}}

 

הגורל, אשר לפיו חולקו הנחלות, היה מבוסס, בין השאר, על היכולת הכלכלית של חבל הארץ לפרנס את האוכלוסייה אותה הוא יישא. [[יהושע בן נון]] מציין מדוע דווקא השבטים לבית יוסף נחלו את [[השומרון]]. בתחומי השבטים אלה, על פני שטח רחב, עדיין ישבו עמים זרים: הַפְּרִזִּי,ְהָרְפָאִים והַכְּנַעֲנִי, אלה היו עמים חזקים שרק שבטים חזקים יכולים להמודד עימם. כמו כן, היו ב[[הר אפרים]] ובהר מנשה שטחי [[יער]]ות, שאינם מאפשרים לעבד את האדמה. רק שבט חזק יכול לברות את היערות.

 

גם הממצאים הארכאולוגיים ב[[יהודה שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח|סקר ארכאולוגי בשנת תשכ"ח]] שנערך בשומרון אחרי [[מלחמת ששת הימים]], הראו כי מעט שרידים ארכאולוגיים התגלו מהתקופות שקדמו לתקופת התנחלות בני ישראל.

 

בית יוסף אינו סבור כי די לו בשטחים הרחבים שעלו בגורלו והוא פונה בטענות כלפי יהושע בו נון: "וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה, גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד, וַאֲנִי עַם רָב, עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'. (מקור:[[ספר יהושע]], י"ז, י"ד)"