הנריק איבסן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לסטוקהולם |
|||
שורה 15:
איבסן עזב את הבית והפך שוליית [[רוקח]] בגיל 15, אז החל לכתוב מחזות. מחזהו הראשון, "קטלינה" ([[1848]]), התפרסם כשהיה בן 20, אולם המחזה לא זכה לעלות על במה. מחזהו הראשון שהופק היה "[[ערימת הקבורה]]" ([[1850]]), אולם המחזה לא זכה לתשומת-לב רבה. לאחר מכן, איבסן לא שב לכתוב במשך כמה שנים. אחר כך הועסק במשך מספר שנים ב[[התיאטרון הנורווגי|תיאטרון הנורווגי]], שם היה מעורב בהפקתם של למעלה מ-145 מחזות ככותב, במאי ומפיק. במהלך תקופה זו לא פרסם אף מחזה חדש מפרי עטו. למרות כשלונו לפרוץ כמחזאי, צבר איבסן ניסיון רב בתיאטרון הנורווגי, ניסיון שהתגלה כרב ערך כאשר שב לכתוב.
בשנת [[1857]] הגיע ל[[אוסלו]], שם מצבו הכלכלי היה ירוד. הוא נישא ב-[[1859]] לסוזן, ובאותה שנה נולד בנם היחיד [[סיגורד איבסן]] (שהפך לימים לסופר, עורך דין ומדינאי, וכיהן כראש ממשלת נורווגיה
מחזהו הבא, "[[ברנד (מחזה)|ברנד]]" ([[1865]]), הביא לו את ההכרה שחיפש, כמו גם הצלחה כלכלית; וכך גם מחזהו "[[פר גינט]]" ([[1867]]; תורגם לעברית בידי [[לאה גולדברג]], ומאוחר יותר על ידי [[איתמר אבן-זהר]] בשנת תשל"א (1971) [http://www.tau.ac.il/~itamarez/works/hebrew/PeerGynt-TOKNIYA.pdf - "להצגה ב"הבימה"]{{קישור שבור|1.6.2019}} . תרגום זה נעשה מהמקור הנורווגי.).
|