ויקיפדיה

יוליאנוס הכופר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏מינוי לקיסר גאליה: ככל שאני מתעמק בהיסטוריה אני מגלה שפעמים רבות יש חשיבות פחותה ממה שנוטים לחשוב להחלטות אנושיות, וחשיבות רבה לגורמים רבים אחרים כמו אקלים, חקלאות, כלכלה ושלל גורמים, כך שהייתי אישית נזהר מלתייג אותו כ"שליט כושל" ולכן החלפתי לניסוח זהיר יותר
גיליתי תוספות נוספות שלא עברתי עליהם, וביצעתי תיקונים קלים גם בהן
שורה 21:
יוליאנוס נולד בשנת [[332]] ב[[קונסטנטינופול]] עיר הבירה של [[הקיסרות הרומית המזרחית]]. אביו היה [[יוליאנוס קונסטנטיוס]] וסבו היה [[קונסטנטיוס כלורוס]] מייסד השושלת, הוא היה אחיינו של קונסטנטינוס "הגדול" ובן דוד של קונסטנטיוס השני. ככל הידוע אימו מתה בסמוך ללידתו, למרות זאת בכתביו הוא מתאר את ילדותו כאידילית.
 
בשנת [[337]] נפטר [[קונסטנטינוס הגדול]], [[קיסר]] [[האימפריה הרומית]] ודודו של יוליאנוס. עם מותו, ערכו בניו ויורשיו - [[קונסטנטיוס השני]], [[קונסטנטינוס השני]] ו[[קונסטנס]] - טיהור מהיר ואכזרי בקרב בני המשפחה. יוליאנוס, אז בן 6, אחיו למחצה [[קונסטנטיוס גאלוס]] ובן דודם נפוטיאנוס נותרו בחיים, ככל הנראה גילם הצעיר של הניצולים ומעמדם השולי ב[[היררכיה|היררכית]] הכוח הרומאית מנעו את הצורך [[הוצאה להורג|להוציאם להורג]].{{הערה|The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 2-4|שמאל=כן}} משהתגבשה אחיזתם בשלטון קונסטנטיוס ואחיו נפגשו בעיר סירמיום זמן קצר לאחר מכן וסיכמו על חלוקת שטחי האימפריה ביניהם. קונסטנטיוס קיבל את הפרובינציות המזרחיות ובהן [[תרקיה]], [[סוריה]] ו[[מצרים]], וקבע את מושבו בקונסטנטינופול. קונסטנטינוס השני קיבל את השליטה על [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]], [[גאליה]] [[היספניה]], והיה [[עוצר (שליט)|עוצר]] לקונסטנס, שרשמית שלט על [[איטליה]], [[צפון אפריקה]], [[איליריה#הפרובינקיה איליריקום|איליריקום]], [[פאנוניה]] ו[[מקדוניה הצפונית|מקדוניה]].
 
יולינוס ושאר הנסיכים ששרדו את הטיהור הועברו לחסותו של [[אוסביוס מניקומדיה]] בעיר [[ניקומדיה]] ולאחר מכן בקונסטנטינופול עד למותו של אוסביוס בשנת [[341]]. ביחד עם גאלוס הוא נשלח לחינוך בחצר המלכותית ב[[קפדוקיה]]. הוא למד בסתר [[פילוסופיה יוונית]] אצל [[מקסימוס מאפסוס]], ונטה אחר הזרם ה[[נאופלאטוניזם|נאופלאטוני]]. על אף חינוכו ה[[נצרות|נוצרי]] כילד המיר יוליאנוס את דתו בסתר ל[[פגאניזם]] היווני-רומי. הוא האמין בדת ה[[התרבות ההלניסטית|הלניסטית]] (אמונתם של הקיסרים שקדמו לקונסטנטינוס) וראה במיזוג בין הקיסרות לבין הנצרות אסון מדיני. החוקרים אינם מסכימים על מהלך המרת הדת של יוליאנוס ועל השנים בהם עבר מנצרות לפאגניות אך ידוע שבין השנים 354 ל -355 הגיעו לחצר המלוכה ידיעות על מהלכיו של יולינוסיוליאנוס. הוא נקרא למילאנול[[מילאנו]] על ידי השליט קונסטנטינוס השני, ושםושהה שההשם במאסר-בית במשך שנה וחצי. עם שחררו הוא הפגין אמונה וזיקה לדת הנוצרית ולמד תאולוגיה עם [[גרגוריוס מנזיאנזוס]] ו[[בזיליוס הגדול]] באתונהב[[אתונה]].
 
===מינוי לקיסר גאליה===
שורה 44:
ביום [[11 בדצמבר]] 361 נכנס יוליאנוס בשערי קונסטנטינופול כשליט האימפריה הרומית. הצעד הראשון שלו בפומבי היה קבורתו של קונסטנטיוס השני ב[[הלוויה]] מלכותית ונוצרית. הוא ליווה את גופת הקיסר המת למקום קבורתו בכנסייה מרכזית בקונסטנטינופול שם נטמן לצד אביו קונסטנטינוס הגדול. טקס זה שימש גם כציון ציבורי של מעבר השלטון באופן חוקי חלק ומלא בין השליטים.
====רפורמה של השלטון====
עם קבלת מטה השלטון לידיו יולינוסיוליאנוס פעל להותיר את חותמו על האימפריה ומוסדותיה. הוא ערך טיהור מקיף באדמיניסטרציה של קונסטנטיוס, כאשר במצוותו הוצאו להורג אנשי חצר בכירים ובהם הממונה על חצר המלוכה, אוסביוס, ויד ימינו של קונסטנטיוס, פאולוס קאטנה (Paulus Catena "פאולוס השרשרת"), ואחרים - חלקם בהאשמות וראיות קלושות. השערה שונה על מסע הטהור היא שמהלך זה נערך על ידי מפקדי הצבא על רקע עוינות מתמשכת בין חצר המלוכה של קונסטנטיוס השני למפקדי צבאו, יוליאנוס, שהיה תלוי ברצון מפקדי הצבא ותמיכת הלגיונות, נאלץ להתיר את מרחץ הדמים על מנת להבטיח את שלטונו.{{הערה|1=The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 62|שמאל=כן}}
 
הוא ערך בדק בית בחצר המלוכה ופיטר ממשרותיהם מספר רב של [[משרת]]ים בדרגות ומקצועות שונים, בטענה שחצר המלוכה בזבזנית ולא יעילה. הוא דחה את מערכות השלטון שהתבססו על ידי קודמיו, והאשים את קונסטנטינוס הראשון כמי שדרכו בזניחת דרכי השלטון הרומאי הביאו את האימפריה לכלל כשל. הוא דחה את מערכת השלטון של [[טטררכיה]] כפי שהונהגה על ידי [[דיוקלטיאנוס]], ובה במידה דחה שיטת שלטון [[אוטוקרטיה|אוטורקטי]] של שליט יחיד. בכתביו תיאר את השליט האידיאלי כ"ראשון בין שווים" (לטינית:primus inter pares) כלומר כמי שפועל תחת חוקים המחייבים אותו ואת נתיניו. יוליאנוס היה שליט ייחודי ורפורמטור, שניסה לערוך חריש עמוק באימפריה הרומית המאוחרת בניסיון להשיב את גלגל ההיסטוריה לאחור ולהחזיר את מערכות השלטון של האימפריה בימי זהרה. הוא פעל מיידית להרחיק עצמו מדרכם של השליטים האחרים משושלת קונסטנטינוס שקדמו לו. "הסדר החדש" דחה באופן בוטה את ההדר והמותרות של חדר המלוכה של קונסטנטיוס. תחילה צומצם כוח האדם בחצר במטרה ליצור חצר מלוכה "צנועה" ולשקף את סגנון החיים אליו שאף יוליאנוס כפילוסוף הדבק בתורות של פילוסופים יווניים קדומים. מחווה זו זכתה לשבחים מצד תומכיו שכתבו לו שירי תהילה בסגנון פורמלי הידוע כ[[פנגיריק]] (Panegyric).{{הערה|1=The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 63|שמאל=כן}}
שורה 60:
 
====דיכוי הנצרות====
למרות מהלכיו של קונסטנטינוס הגדול ובניו, שמשלו באימפריה הרומית לאחריו, הנצרות לא הייתה הדת הרשמית או השלטת באימפריה,. שושלת קונסטנטינוס הפכה את הנצרות לדת חוקית ומרכזית, ובהמשך ננקטו צעדים שונים להגביל את הפולחן הפאגאני, אך עבודת אלילים לא הוצאה מחוץ לחוק, וטקסים ופולחן היו מותרים. כמהלך ראשון, שהעיד על שינוי המגמה ועמדתו של יוליאנוס בשאלת הדת, הוא פתח מחדש את המקדשים והשתתף בטקסים בהם הוקרבו קורבנות לאלים של רומא. ובמקביל הוא החל להוציא פקידים ואנשי צבא נוצריים ממעגלי ההשפעה,. הם פוטרו ממשרותיהם ובמקומם מונו אנשי אמונו של הקיסר. עיצוב חצר הקיסר לרצונו של יוליאנוס הייתה קלה יותר מהרחבות השפעתו על כלל האימפריה, ועל מנת לקדם את סדר היום החדש הוא ביטל [[פריווילגיה חברתית|פריווילגיות]] שניתנו לקהילות ומוסדות דת נוצריים, ובמקביל פתח מחדש [[מקדש]]ים והתיר מחדש את טקסי [[הקרבת קורבנות|הקרבת הקורבנות]]. יוליאנוס נהג לשלוח למושלי הפרובינציות מכתבים בהם טרח והדגיש את עמדתו, ונקט במדיניות של העדפה ([[העדפה מתקנת|מתקנת]] לפי תפיסתו) של פרובינציות שהפגינו מחויבות לדת רומא העתיקה ובמקביל נקט בצעדי ענישה כנגד קהילות שדבקו בדת הנוצרית.
 
בשנת 362 יוליאנוס פרסם צו המגדיר כי [[מורה|מורים]] יהיו חייבים להיות כשירים מבחינה מוסרית ומקצועית. הכוונה הנסתרת הייתה למנוע ממורים נוצריים מללמד ספרות פאגאנית ובכך לשלול מהם יכולת להמיר את דתם של תלמידים פאגאניים לנצרות. מאידך יוליאנוס החזיר לקונסטנטינופול ולערים המרכזיות של האימפריה [[בישוף|בישופים]] שנשלחו לגלות על ידי קודמיו. ה[[היסטוריון]] הרומאי [[אמיאנוס מרקלינוס]] מציין בציניות כי מהלך זה נועד בעיקר לזרוע פירוד ומחלוקת בכנסייה על ידי החזרת גורמים מתססים ומרדניים. ההיסטוריון הרומאי ממשיך ומספר כי יוליאנוס נהג להזמין לארמונו בישופים מכנסיות יריבות על מנת לחזות בהנאה בוויכוחים שלהם. אמיאנוס מרקלינוס מציין בכתביו כי יוליאנוס נהנה לנצל את הנטייה של אנשי הדת הנוצרית להשתלח כחיות אחד בשני.{{הערה|1=The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 63|שמאל=כן}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יוליאנוס_הכופר"