פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 3,682 בתים ,  לפני חודשיים
פרק מוטה-בהגדרה שמקומו לא יכירנו כאן אלא ביהדות אורתודוקסית וכדומה; שקול להצבת פרק בערך שם על יחס למאמינים כתמהונים ולוקים בשכלם
 
סקר משנת 2007 שנעשה על ידי [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]] מצא כי שיעור החילונים באוכלוסייה הוא 20% בלבד. שלושה חודשים לאחר מכן מדדו אנשי המכון את שיעור החילונים בעזרת שאלה אחרת ופרסמו כי למעשה ישנם 51% חילונים.{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|המכון הישראלי לדמוקרטיה: יש 51% חילונים|3513804|2 במרץ 2008}}.}} על פי סקרי [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]] בשנת 2007 שיעור היהודים הישראלים בני העשרים ומעלה המגדירים עצמם כחילוניים היה 44%, ובשנת 2009 הוא היה 42%.{{הערה|1=[http://www.cbs.gov.il/reader/newhodaot/hodaa_template.html?hodaa=201019211 לקט נתונים מתוך הסקר החברתי 2009: דתיות בישראל], מתוך אתר [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]]}} מיכאל פיליפוב מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הסביר את הפער בין שני סקרי הגופים השונים בכך שסקר הלמ"ס הציע לנשאלים חמש קבוצות השתייכות (חילונים לעומת מסורתיים לא דתיים) בעוד שסקר המכון הציע רק ארבע קבוצות (חילונים לעומת מסורתיים).{{הערה|מיכאל פיליפוב, "[http://www.idi.org.il/ספרים-ומאמרים/מאמרים/חילוניות-ישראלית-בסקרי-מרכז-גוטמן-1990-2008/ חילוניות ישראלית בסקרי מרכז גוטמן 1990-2008]", מתוך אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורסם ב-17/02/2008}}
 
== היחס לחילונים ביהדות האורתודוקסית==
ספרות ההלכה מכירה בכמה קטגוריות של חוטאים כרוניים, אותן ניסו מאוחר יותר להחיל על המצב המודרני בו האמונה הפכה לעניין וולונטרי: [[תינוק שנשבה]], יהודי שנמנע ממנו חינוך מסורתי, ולכן לא מכיר את האמונה באל ושמירת המצוות; [[אפיקורוס (יהדות)|אפיקורס]] (על שמו של הפילוסוף היווני [[אפיקורוס]]), כופר עקרוני המכחיש את מציאות האל; ו"אוכל נבלות לתיאבון" לעומת "אוכל נבלות להכעיס", דהיינו חוטא מתוך תאווה לעומת אדם המאמין בקיומו של האל ורוצה להכעיס אותו, ועוד.
 
היחס לניכור כלפי שמירת המצוות הוא נושא טעון במיוחד בחוגים האורתודוקסיים, שהיכולת להעניש חוטאים נשללה מהם עם ה[[אמנציפציה ליהודים]]. [[החת"ם סופר]], שבימיו עוד היה מדובר במיעוט, טען שבעקרון יש לנהוג בסוטים אידאולוגיים בעלי הכרה כדרך שנהגו בכיתות שהוקעו ונודו בעבר, דוגמת ה[[צדוקים]], ה[[נוצרים]], ה[[קראים]] וכולי, אף כי הודה שהכח לא היה מצוי עוד בידיו. חלק מיורשיו המשיכו בקו זה. בגרמניה שכעבור דור, היה הרב [[יעקב אטלינגר]] חלוץ השימוש המורחב מאוד בקטגוריית "תינוק שנשבה" כדי לאפשר יחס נינוח יותר למחללי שבת, בועלי נידות ושאר חוטאים שהפכו לחזיון נפרץ. הוא נדרש לכך בין היתר כדי לאפשר קשר עם תומכיו; חלק ניכר מחברי הקהילות האורתודוקסיות בגרמניה היו נאמנים לעקרונות הדת רק ברמה ההצהרתית.
 
משתי גישות יסוד אלה נגזרה גם המדיניות כלפי ההשקפות שניסו להגדיר את היהודים כקבוצה אתנית, לאומית או תרבותית, בכל אופן במושגים ארציים – ה[[רפורמי]]ם, שהציעו הגדרה '''דתית''' שונה, הוקעו נחרצות – ושיצרו את המצע למושג "יהודי חילוני". ככלל, פוסקים והוגים דתיים התלבטו האם לייחס לחילונים הכרה ברורה ומובחנת לפרוק עול בשם אפיון חדש ליהדות, בורות וחוסר היכרות או עבירת עבירות לתיאבון. הרב [[אברהם יצחק קוק]], לדוגמה, ניסח תאולוגיה מורכבת וטען שהפעילות הציונית נובעת מדחף [[לא-מודע]] לשוב לערכים המסורתיים. מן העבר השני, פוסקים כ[[הרב וואזנר]] וה[[אגרות משה]] קבעו שהישראלי מן השורה חשוף דיו לתכנים דתיים ואי-אפשר לפטרו כ"תינוק שנשבה." לעומתם [[החזון אי"ש]] כתב שאדם שהתחנך כחילוני, אין לבא אליו בתביעה, עד שה[[סנהדרין]] יקבעו שהוא נחשף למספיק תכנים יהודיים, ובידינו אין היום כלים לקבוע דבר זה{{מקור}}. גם בשל חוסר האחידות והיעדר ההגדרה הברורה של המגזר החילוני בישראל, ננקטו גישות שונות מאוד במקרים שונים.
 
== ראו גם ==