ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה) – הבדלי גרסאות

'''ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה)''', הייתה ישיבת [[תנועת המוסר]] בעיירה [[סלבודקה|סלובודקה]] (כיום שכונה בעיר [[קובנה]] שב[[ליטא]]). לאחר מכן הוקם סניף בשם [[ישיבת חברון]]. [[ישיבת סלובודקה (בני ברק)|ישיבת סלבודקה בבני ברק]] קרויה על שמה של "כנסת ישראל".

מוסר למדו כל יום בין מנחה למעריב. בשבת בין-השמשות היה סדר לחשבון הנפש על כל השבוע.{{הערה|1=ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, הרב אפרים אשרי, מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם, בעריכת שמואל ק. מירסקי }}

לפי עצתו של הרב בלאזר כדי למנוע מחלוקת, למחרת האספה פרשו תומכי המוסר והקימו בבית מדרש אחר את ישיבת "כנסת ישראל" על שם ר' [[ישראל סלנטר]] והמשיכו את דרך שיטת המוסר שלפיה קמה הישיבה המקורית, והישיבה בבית המדרש המקורי נקראה "כנסת בית יצחק" ע"ש ר' [[יצחק אלחנן ספקטור]]. ראשי הישיבה החדשה, שהמשיכה להיקרא גם בשם "ישיבת סלובודקה", היו "הסבא מסלובודקה" והרב אפשטיין, שהיו בהמשך ראשי סניף הישיבה ב[[חברון]], ואליהם הצטרפו 60 תלמידים וביניהם רבים ממובחרי הישיבה. ראשי הישיבה הוותיקה שעברה בהמשך לקמניץ והתפרסמה בשם "ישיבת קמניץ" היו הרב צבי רבינוביץ והרב [[משה דנישבסקי]], ובהמשך התפרסם כראש הישיבה הרב [[ברוך דב ליבוביץ]].{{הערה|1=ראו הרב דוב כץ, "פולמוס המוסר: מוסף לסדרת 'תנועת המוסר'", '''ההסתה נגד ישיבת סלובודקה והיפרדותה''', [[ירושלים]] [[תשל"ג]], עמ' 100-89. - 100}}

בשנת [[תרע"ו]], בעת שהות הישיבה ב[[קרמנצ'וג]], הוקמה בבניןבבניין הישיבה ב[[סלובודקה]] ישיבה חדשה בראשות ר' [[ברוך הורביץ]] [[אב"ד]] [[אלקסוט]], שהיה גיסו של רבי [[משה מרדכי אפשטיין]], והרב ר' ניסן יבלונסקי. ה[[מנהל רוחני]] היה ר' [[ירוחם לייבוביץ]], שלימים היה המנהל הרוחני ב[[ישיבת מיר]]. עם חזרת הישיבה מקרמנצ'וג בשנת [[תרפ"א]] התאחדו שתי הישיבות, ורבי ברוך הורביץ השתלב בהנהגת הישיבה.

ביום ב-27 ביולי פתחו הנאצים ועוזריהם הליטאים בחטיפות. חטפו יהודים ברחובות והוציאום מבתיהם והובילום לפורט התשיעי או השביעי. שם עינום והתעללו בקורבנות, ואחר-כך הרגו אותם. בשבוע הראשון של החטיפות הוצאו להורג 108 בני-ישיבה יחד עם הרבנים מן הכולל ובהם הרב ר' ליפה זילבר, הרב חיים גילמן, הרב חיים בצרבין.

ב-18 באוגוסט, בככ"ה מנחם אב, עשרה ימים לאחר שכלאו את היהודים ב[[גטו]], נכנסו אנשי ה[[גסטאפו]] לגטו ודרשו להמציא להם 500 איש לעבודה אינטליגנטית כביכול. בין המגויסים לעבודה זו היו 40 מבני הישיבה, הרב שמואל ראלבה, יהושע גראז, ברוך שטראס ועוד. ה[[יודנראט]] הצליחו לאסוף רק 300 מבין 500 הנדרשים. אולם אנשי הגסטאפו לא אמרו די, ואספו 543 איש, הביאו את כולם ל"פורט הרביעי" והמיתום ביריות.

ביום הב-26 בספטמבר, בערב שבת תשובה, הקיפו הרוצחים כמה רחובות של הגטו, בסביבה שבה התגוררו שרידי בני-הישיבה, מפקד הגטו קוזלובסקי, נאצי ליטאי, התלונן שירו אליו מתוך הגטו, וזה היה מבצע עונשין. ליטאים מזוינים ברובים ביצעו את הפעולה. הם הוציאו אלף נפשות, נשים וילדים, בהם 64 בני-ישיבה ורבנים: הרב איסר שור ואשתו, הרב צבי שניידר ואשתו, הרב ר' משה בנדם עם בני משפחתו, רבה של עיר מוש, משה גודציכס, נחום אולשוואנג ואחרים, והרגום על נשיהם וטפיהם.

* לתלמידים נוספים שלהם ערך בוויקיפדיה ראהראו ב[[:קטגוריה:בוגרי ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)]].

*[http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/slovodka-2.htm ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, הרב אפרים אשרי], ב[[אתר דעת]].

[[קטגוריה:ישיבות ליטאיות|כנסת-ישראל סלובודקהישראל (קובנהסלבודקה)]]

[[קטגוריה:ישיבות במזרח אירופה|כנסת ישראל (סלבודקה)]]