פעולת דיבור – הבדלי גרסאות

ניתן להבין את החידוש במושג '''פעולות דיבור''' על רקע העיסוק הבלשני והפילוסופי במשמעות של מילים ומשפטים במחצית הראשונה של המאה ה-20 על ידי פילוסופים כדוגמת [[גוטלב פרגה|פרגה]], [[ברטראנד ראסל|ראסל]], ה[[פוזיטיביזם לוגי|פילוסופים הפוזיביסטיים]], חברי ה[[החוג הווינאי|חוג הווינאי]] וממשיכיהם. התפיסה המקובלת שפותחה על ידיהם הייתה שמשמעות של מילים קשורה בקשר הדוק ל[[מובן והוראה|הוראה]] שלהן (Reference) וכי משמעות של משפטים קשורה בקשר הדוק ל[[ערך אמת|ערך האמת]] שלהם. על רקע תפיסה זו, עיקר העיסוק הבלשני והפילוסופי היה ב[[טענה|משפטי חיווי]] - משפטים המבקשים לציין עובדות בעולם ושניתן לומר עליהם שהם אמיתיים או שקריים{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = ג'ון אוסטין|שם = איך עושים דברים עם מילים|מו"ל = רסלינג|שנת הוצאה = 2006|עמ = 38-39}}}}. הניתוח המסורתי של השפה באמצעות המונחים- אמת- שקר, תוך התמקדות בפסוקי חיווי זכה לכינוי "פילוסופיתפילוסופיית השפה האידיאלית". ניתוח זה התרחק משפת היום-יום מתוך ניסיון לזקק את הלוגיקה של השפה, ורק אז להחיל אותה על שפת היום-יום.

כנגד תפיסה זו יצאה קבוצת פילוסופים, ובראשם [[ג'ון אוסטין]], שגישתה כונתה "פילוסופיתפילוסופיית השפה הרגילה". פילוסופים אלה ביקרו את הפנייה ללשון "אידיאלית" אשר לדבריהם מייצרת בעיות פילוסופיות מלאכותיות ופתרונות מלאכותיים. לפי הגישה החדשה יש להבין מילים ומשפטים מתוך ההקשר שלהם בשפה והשימוש בהם לצורכי תקשורת לשונית ביום-יום{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = ג'ון אוסטין|שם = איך עושים דברים עם מילים|מו"ל = רסלינג|שנת הוצאה = 2006|עמ = 14}}}}. הפנייה לשפה הרגילה הובילה לפירוק הקשר שביןבין משמעות לבין אמת ולסילוק מרכזיותו של פסוק החיווי בהבנת השפה. המסקנה העולה מתפנית זו היא כי באמצעות מילים ומשפטים לא רק אומרים דברים, אלא גם, ובעיקר, עושים דברים, פועלים בעולם. כדי לנתח את הפעולות הנעשות באמצעות מבעים לשוניים, יש להידרש לא רק למשמעות הסמנטית שלהם, אלא גם להקשר ולנסיבות החוץ -לשוניות של המבע. באופן זה, הפך העיסוק בפעולות דיבור לעיסוק מרכזי בענף ה[[פרגמטיקה]] ב[[בלשנות]]{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = גד בן עמי צרפתי|שם = הפרגמטיקה ופעולות הדיבור|כתב עת = לשוננו לעם|כרך = ל"ד|שנת הוצאה = תשמ"ג|עמ = 100-102}}}}.

ההבחנה בין מבע קביעתי (constative utterance) לבין [[מבע ביצועי]] (performative utterance) מופיעה בראשית הרצאותיו של אוסטין. מבע קביעתי הוא מבע אשר "קובע עובדה כלשהי", מבע שתכליתו אינה דבר מה מעבר לאמירה שהיא אמיתית או שקרית. לעומתו, מבע ביצועי הוא מבע שאינו מתאר או קובע דבר מה ולכן אינו אמיתי או שקרי. בנוסף לכך, הוא מבע אשר הבעתו מהווה עשייה של פעולה.<blockquote>"כיצד עלינו לכנות פסוק או מבע מסוג זה? הצעתי היא לכנותו ''פסוק ביצועי'' או ''מבע'' ''ביצועי''... השם לקוח כמובן מהפועל ''לבצע'' (to perform) המושלם בדרך כלל על ידי ''פעולה ''(action). שם זה מצביע על הגיית המבע כביצוע של פעולה- אל לנו לחשוב על הגיית המבע כאמירה של דבר מה ותו לא"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = ג'ון אוסטין|שם = איך עושים דברים עם מילים|מו"ל = רסלינג|שנת הוצאה = 2006|עמ = 31}}}}.</blockquote>אוסטין מדגים את דבריו במשפטים כדוגמת: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו...", "אני מוריש את שעוני לאחי", "אני קורא לספינה זו המלכה אליזבת"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = ג'ון אוסטין|שם = איך עושים דברים עם מילים|מו"ל = רסלינג|שנת הוצאה = 2006|עמ = 30}}}}.

ג. פעולות דיבור ''התחייבותיות'' (commissive)'': פעולות אלה מחייבות את הדובר לפעולה עתידית מצדו. פעולות כגון: להבטיח, לאיים, להציע, להסכים.