קלרה שומאן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הנצחתה: פרק חדש, לפי ויקי האנגלית
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 39:
 
כשהתבגרה, חובותיה האחרות של קלרה מילאו את חייה, והיא לא מצאה די זמן כדי להלחין. היא כתבה: ״פעם האמנתי שניחנתי בכישרון יצירתי, אך ויתרתי על הרעיון הזה; אסור לאישה לחשוק בהלחנה - עוד לא הייתה אחת שהייתה מסוגלת לכך. האם עלי לצפות שאני אהיה האחת?״ רוברט שומאן ביטא אף הוא את דאגתו מההשפעה של מחויבותיה של קלרה על יצירתה:
:"קלרה הלחינה סדרה של יצירות קטנות, שמראות פקחות מוזיקלית ועדינה שכמותה היא לא הראתה לפנים. אולם, הולדת ילדים, ובעל שחי תמיד בעולם הדמיון, הם דברים שלא הולכים יד ביד עם הלחנה. היא לא יכולה לעסוק בכך בקביעות, ולעתיםולעיתים קרובות אני טרוד במחשבה על הרעיונות העמוקים שאובדים משום שהיא אינה יכולה לפתחם."
 
[[התרבות הגרמנית]] שספגה לא ראתה בעין יפה אישה שהיא גם יוצרת. קלרה הבליטה את כישוריה בביצוע, אך הצניעה את כישורי הלחנתה, והספק יצירתה פחת באופן משמעותי בגיל 36. היא העדיפה להשאיר את היצירתיות לשני האישים הבולטים בחייה – בעלה רוברט וידידה [[יוהנס ברהמס|ברהמס]], יוצרים גאונים שאינם יכולים לשאת יוצר נוסף לצדם. בשלבים מאוחרים יותר בחייה השלימה יצירות מועטות בלבד, והן: Vorspiele, משנת 1895, וקדנצות שכתבה על שני קונצ׳רטי מאת מוצארט ובטהובן. למרות זאת, הותירה אחריה יצירות שזכו להכרה בינלאומית, מהקונצ'רטו לפסנתר בלה מינור, אופוס 7, ועד [[שלישיית פסנתר (קלרה שומאן)|שלישיית הפסנתר, אופוס 17]]. מכלול יצירתה כולל גם קטעי פסנתר, שירים, קטעי מקהלה ושלוש [[רומנסה (מוזיקה)|רומנסות]] ל[[כינור]] ופסנתר. את הרומנסות כתבה ב-[[1853]], בהשראת יום ההולדת של בעלה רוברט, והקדישה אותן לידידה [[יוזף יואכים]]. יואכים ניגן אותן בפני [[גאורג החמישי, מלך הנובר]], אשר כינה אותן ״אושר שמימי מופלא.״ כיום, העניין ביצירתה הולך וגובר, ויצירותיה מבוצעות ומוקלטות יותר מבעבר.