פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
תיקון קישור, תיקון כיווניות הערת שוליים
כהונת [[הפרלמנט של בריטניה]] הקודמת החלה באוקטובר [[1974]], כאשר [[הרולד וילסון]] הוביל את מפלגת הלייבור עם רוב של 3 מושבים. לאחר שנה וחצי הוא התפטר מתפקידו כראש ממשלה והוחלף ב[[ג'יימס קלהאן]], ותוך שנה נעלם הרוב הפרלמנטרי הצר של הממשלה. קלהאן חתם על הסכמים עם [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]], המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (UUP), [[המפלגה הלאומית הסקוטית]] ו[[פלייד קמרי]] על מנת להישאר בשלטון. עם זאת, ב-[[28 במרץ]] [[1979]], בעקבות תבוסת משאל העם על כינון אספה מחוקקת לסקוטלנד, הגישה תאצ'ר [[הצעת אי-אמון]] בממשלת הלייבור, וההצעה התקבלה בפער של קול אחד בלבד (311 מול 310 קולות) והובילה לבחירות כלליות חמישה חודשים לפני הסיום המתוכנן של כהונת הממשלה.
 
מסע הבחירות של הלייבור ניזוק מסדרת סכסוכים ושביתות תעשייתיות ב[[חורף]] 1978-79, שנודע בשם "[[ג'יימס קלהאן#"החורף העגום"|החורף העגום]]". המפלגה מיקדה את מסע הבחירות שלה בתמיכה בשירות הבריאות הלאומי וב[[תעסוקה]] מלאה. קלהאן הודיע בתחילת [[סתיו]] 1978 שהוא לא יקדים את הבחירות לשנת 1978 (על אף ספקולציות שהועלו בתקשורת באותה עת), לאחר שסקרים פרטיים שנערכו עבור הלייבור בסתיו 1978 הראו שמפלגת הלייבור אינה צפויה לזכות ברוב פרלמנטרי{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?redir_esc=y&hl=iw&id=-NURERF4hb8C&q=460#v=snippet&q=460&f=false Andy Beckett, When the Lights Went Out: Britain in the Seventies, London: Faber, 2009, p.460]|שמאל=כן}}.
 
מטה הבחירות של המפלגה השמרנית העסיק את חברת הפרסום "Saatchi & Saatchi". בקמפיין הבטיחה המפלגה לרסן את ה[[אינפלציה]] ולהגביל את כוחם של [[איגוד עובדים|איגודי העובדים]].
תדמיתה של [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]] נפגעה לאחר שנטען שמנהיגה לשעבר, [[ג'רמי ת'ורפ]], היה מעורב ביחסים [[הומוסקסואל]]ים וקשר קשר לרצוח את אהובו לשעבר. למנהיג המפלגה הליברלית התמנה [[דייוויד סטיל]]. לפיכך, הנהגתן של שלוש המפלגות הגדולות התחלפה טרם הבחירות.
 
מעבר הקולות ([[en:{{אנג|Swing (United Kingdom)|swing]])}} ממפלגת הלייבור למפלגה השמרנית היה 5.2%, שהוא המעבר הגדול ביותר מאז [[הבחירות הכלליות בבריטניה 1945|הבחירות הכלליות ב-1945]] (בהן זכתה מפלגת הלייבור בראשות [[קלמנט אטלי]]). מרגרט תאצ'ר נבחרה לראשת הממשלה, ואת מקומו של קלהאן כמנהיג הלייבור תפס מייקל פוט ב-[[1980]]. תוצאות הבחירות שודרו בשידור חי ב-[[BBC]], והוצגו על ידי דייוויד דימבלבי ורובין דיי.
 
מערכת הבחירות נחשבת כמערכת בחינות מכוננת ב[[פוליטיקה של הממלכה המאוחדת]], מאחר שאחריהן שלטה המפלגה השמרנית בבריטניה במשך 18 שנים (עד ל[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1997|בחירות הכלליות ב-1997]], בהן ניצח [[טוני בלייר]]). כמו כן, בהן נבחרה בפעם הראשונה בהיסטוריה של בריטניה אישה לראשות הממשלה.
 
== תוצאות ==
התוצאות בישרו על מעבר קולות ([[en:{{אנג|Swing (United Kingdom)|swing]])}} של 5.2% ממפלגת הלייבור למפלגה השמרנית. מעבר זה היה הגדול ביותר מאז [[הבחירות הכלליות בבריטניה 1945|הבחירות הכלליות ב-1945]] והבטיח לשמרנים רוב בן 43 מושבים. כמו כן, נבחרה אישה לראשות הממשלה, באופן חסר-תקדים. הניצחון השמרני ב-[[1979]] החל את שלטון השמרנים, שנמשך 18 שנים, עד לבחירתו של [[טוני בלייר]] ב-[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1997|1997]]. [[המפלגה הלאומית הסקוטית]] ידעה ירידה דרסטית בתמיכה בה, והפסידה תשעה מתוך 11 חברי הפרלמנט שלה. הליברלים חוו מערכת בחירות מאכזבת, ומנהיגיהם לשעבר, ג'רמי ת'ורפ, איבד לשמרנים את מושבו בפרלמנט מטעם מחוז הבחירה "צפון דבון".
{| style="width:100%; text-align:center;"
|+ ↓