איה לוריא – הבדלי גרסאות

בראיון עם [[ענת ברזילי]] שהתפרסם בפלטפורמה - כתב עת לחינוך מוזיאלי, פורסת לוריא את משנתה: היא רואה ב[[מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית|מוזיאון הרצליה לאמנות]] עכשווית מוסד ייחודי המציע לקהילת האמנות וגם לקהל העירוני מרחב של [[יצירה]], חקירה ותמהיל רב תחומי ומגוון של תערוכות, פעילויות, אירועים ומפגשים מכווני אוכלוסייה – על מנת לשמר את מקומו כמוסד תרבותי משמעותי, התורם למקום ונתרם ממנו. ייעודו של המוזיאון הוא ליצור [[דיאלוג]] בין אמנות לקהילות השונות. למוזיאון יש מחויבות ואחריות כלפי הקהילה שבתוכה הוא פועל, כלפי קהילת האמנות וכלפי ההיסטוריה. מוזיאון, היא אומרת, צריך להיות עם האצבע על הדופק, במצב של התבוננות, עם הפנים קדימה, ועם זאת לאפשר למרחבי העבר להדהד בהווה. בעיניה, אמנות, תרבות וחשיבה ביקורתית הן שלושה נדבכים הפועלים במשולב. מוזיאון צריך לפעול באופן בין-תחומי ולשלב אדריכלות, קולנוע, מוזיקה, עיצוב ווידאו. המוזיאון פורמלי במובן מסוים, כי הוא מוסד עירוני שמוכר על ידי המדינה, משרד התרבות, אך לא פורמלי משום שדרך מפגש עם יצירות אמנות הוא מייצר מימד חווייתי. המוזיאון מאפשר ביקור לא מובנה, אנחנו לא יודעים בוודאות מה יקרה לאדם שנכנס לתוך המוזיאון. מוזיאון הוא מקום עבור מי שזקוק למרחב רפלקטיבי, נפשי, [[אינטלקטואל]]י. המוזיאון יכול להביא את הרבדים האלה. הוא יכול לייצר מרחבים כאלה בתוך הקונסטרוקציות המוכרות. "אחד הדברים שאני אוהבת לעשות הוא להיכנס למוזיאון ולראות בו דברים לא מוכרים. קצת כמו מבוך, להיכנס ולהיבלע בתוכו. המוזיאון בעיני הוא כמו ספינה גדולה מ[[שנות ה-70]] שעברה התאמות לשנת 2000, וכך הצליחה להגיע עד הלום. בשלב הזה, העבר וההווה שלה מוכנים להמשך הפלגה, שתביא אותה למחוזות חדשים. בחיים של מוזיאון דברים לוקחים זמן. זה תהליך של לימוד ומחשבה. למוזיאונים יש אבולוציה. המוזיאון יכול להיות גם [[זרז|קטליזטור]], פלטפורמה להעמקה, ויכול להיות גם גשר, לייצר אפשרויות ודיאלוגים".{{הערה|שם=הערה מספר 20170315051432:0|{{קישור כללי|כתובת=http://www.israelmuseum.org.il/platforma/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%AA/|כותרת="אמנות היא לא מותרות" - פלטפורמה כתב עת לחינוך מוזאלי -|אתר=www.israelmuseum.org.il|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2017-03-08}}}}▼