הקרב השני על המארן – הבדלי גרסאות

ב-21 במרס 1918 הגרמנים פתחו ב[[מתקפת האביב]], ובה הגיעו להישגים ניכרים, עת התקדמו עמוק לתוך שטח [[צרפת]]. במהלך התקדמותם, לראשונה מאז סתיו 1914, נשבר קיפאון [[מלחמת החפירות]]. עם זאת, למרות כל הישגיהם, ההתקפה הגרמנית נבלמה לאחר התקדמות של כ-50 ק"מ. בהתקפות נוספות שנערכו עד ה-12 ביוני הגרמנים אומנם התקדמו עוד, והגיעו עד לשאטו-ת'יירי (Château-Thierry), כ-80 ק"מ מ[[פריס]], אך שוב נבלמו. באמצע יולי, [[אריך לודנדורף]], אשר היה ראש המטה, ולמעשה מפקד הצבא הגרמני, תכנן התקפה נוספת, על מנת לעקור את צבאות מדינות ההסכמה מ[[פלנדריה]] ולהכות את הצבא הבריטי, אשר באותו שלב של המלחמה היה הצבא החזק והמנוסה מבין צבאות ההסכמה. כדי לסייע להתקפה האמורה, תוכננה [[הונאה צבאית|התקפת הסחה]] בגזרת ה[[מארן]], בסמוך ל[[ריימס]].

ביום ההתקפה הראשון התקדמו צבאות ההסכמה כשמונה ק"מ - מרחק ניכר במושגי מלחמת העולם הראשונה. באותו זמן, הן הארמייה הגרמנית התשיעית, והן [[הארמייה החמישית (צרפת)|הארמייה החמישית הצרפתית]], בפיקוד [[אנרי ברטלו]] (Berthelot), ערכו התקפות הסחה ממזרח לחזית האמורה. ב-20 לחודש החלו צבאות ההסכמה במתקפה גם בחלק המזרחי של הבליטה. גיס איטלקי, אשר ערך קרב כבד בעמק הנהר [[ארדרה (נהר)|ארדרה]] (Ardre) מול הגרמנים, איבד 9,334 חיילים מתוך כ-24,000 חייליו. גיס בריטי החליף את האיטלקים, חלף דרכם, והחל בהתקדמות של כשבעה ק"מ גם בגזרה זו. באותו יום החלו הגרמנים בנסיגה, ועד ה-3 באוגוסט נסוגו עד לקו ההתחלה של מתקפת האביב. תוך כדי נסיגתם, הגרמנים ניסו לבסס קו הגנה יציב, ואכן, ב-6 באוגוסט הצליחו לבלום את צבאות מדינות ההסכמה, אשר לנוכח קו הגנה גרמני איתן, נאלצו להפסיק את התקפת הנגד.