פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 18 בתים ,  לפני 5 חודשים
לאחר מלחמת ששת הימים שימש כרב של [[מועצה אזורית עמק יזרעאל|המועצה האזורית עמק יזרעאל]], וכרב המושב [[שדה יעקב]]. ב[[מלחמת יום הכיפורים]] שימש כ[[רב צבאי]] של [[פיקוד הצפון]].{{הערה|{{דבר||הנרצח ממגדל העמק למנוחות|1972/09/12|00403}}{{ש}}{{דבר||נערכו אזכרות לחללי מלחמה|1973/11/30|00301}}}}
 
=== ימית ===
לאחר מלחמת ששת הימים הציע [[שמעון פרס]] לרב אריאל להקים [[ישיבת הסדר]] ב[[הר סיני]], בין השאר בשל סמליות ההר כמקום שבו ניתנה התורה. הרב אריאל סבר שהמיקום המבודד יקשה על תלמידים להגיע. הקמת הישיבה התעכבה עקב [[אסון מעלות]] והפגזת [[קריית שמונה]], שבעֶטיים הוחלט שנחוץ יותר להקים ישיבות הסדר בשתי ערים אלו, וכך הוקמו [[ישיבת מעלות]] ו[[ישיבת קריית שמונה]]. עם הקמת העיר [[ימית]] בצפון סיני באמצע [[שנות ה-70]], שימש כרב העיר (אחיו, הרב [[יעקב אריאל]], שימש כ[[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] במקום) עד לפינוייה והריסתה בשנת [[ה'תשמ"ב]] ([[1982]]), בעקבות חתימת [[הסכם השלום בין ישראל למצרים]].
 
בתקופת המאבק למניעת פינוי ימית, כתב הרב אריאל את "התפילה לשלום ימית",{{הערה|{{מעריב|עזרא ינוב|תפילת נעילה מיוחדת בעיר ימית|1980/09/21|00311}}}} והיה בין הדורשים פעילות נוקשה יותר במאבק נגד הנסיגה.{{הערה|{{דבר|דני צדקוני|מאבק בהנהגת התנועה לעצירת הנסיגה בסיני|1982/02/07|00301}}}} באחת ההפגנות קרא לחיילים [[סרבנות|לסרב]] לפקודת הפינוי. בגין קריאה זו נעצר באשמת [[המרדה]]. לנוכח אמירות ש[[חבל ימית]] אינו חלק מ[[ארץ ישראל]], ולכן אין להתעקש על שליטה [[ישראל]]ית במקום, כתב את ה'''אטלס לגבולות ארץ ישראל''', שבו פרס את גישתו על [[הארץ המובטחת|גבולותיה הרחבים של ארץ ישראל]] על פי ה[[הלכה]]. בעקבות הפינוי מימית, עבר להתגורר ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] בירושלים.
 
עם תחילת [[מלחמת לבנון השנייה]] וגיוסי החירום שבעקבות כך, כתב הרב אריאל, בשם בית הדין, [[פסק הלכה]] שלפיו יש [[מצווה]] להשתתף במלחמה, היות ש"כל החשבונות והרגשות נדחים בשעת מלחמה, ויש להסירם מהלב".{{הערה|1=מתוך פסק ההלכה, כ"ב בתמוז ה'תשס"ו}} אולם, לאחר דבריו של ראש הממשלה, [[אהוד אולמרט]], כי הצלחה במלחמה תסייע ל[[תוכנית ההתכנסות]], כינס הרב אריאל את בית הדין בשנית (ביום [[תשעה באב]] ה'תשס"ו), חזר בו מפסקו הראשון, וקבע כמה תנאים שעל הממשלה והכנסת לקיים. לדבריו, "עד שיבוצעו ההליכים הללו, רשאי כל חייל שהוראת ראש הממשלה פגעה ביכולתו לתפקד מבחינה דתית ומצפונית לפנות למפקדו בכתב ולהצהיר: 'ראש הממשלה פגע בי בהודעתו כי ניצחון במלחמה יקדם את פינוי [[יהודה ושומרון]] וגירוש היהודים מבתיהם. לאור האמור אבקש לשחרר אותי ממלחמה שתוצאתה היא נסיגה מחבלי ארץ ישראל וגירוש 100,000 יהודים מבתיהם'".{{הערה|1=מתוך פסק ההלכה המתוקן, תשעה באב ה'תשס"ו}}
=== מכון המקדש ===
{{ערך מורחב|מכון המקדש}}
אחרי [[הנסיגה מסיני]] התבטא הרב אריאל שהמאבק אינו על ה'איברים' (=חלקי ארץ ישראל, כמו סיני) אלא על הלב - [[הר הבית]], ועל כן החל בשנת ה'תשמ"ג ([[1983]]) בפעילות למען המקדש שהביאה בשנת [[ה'תשמ"ז]] ([[1987]]) לייסודו של [[מכון המקדש]], ומאז הוא פועל להחדרת המודעות לנושא [[בית המקדש]] ובניינו בקרב הציבור. הוא פועל למען כינון המקדש, כדי להכין את עם ישראל לקראת קיום [[מצוות בניין בית המקדש|מצוות בנייתו]]. הרב אריאל שולל בחריפות את הגישה הנפוצה בחלקים מן הציבור כי בית המקדש ייבָנה מעצמו בדרך [[נס]], ולדעתו דרושה יוזמה פעילה מצד הציבור. לכן מכין המכון בראשותו את [[כלי המקדש]]. לצורך כך נעשה שימוש במומחים במקצועות שונים: [[אדריכלות]], [[בוטניקה]], [[זואולוגיה]], [[ארכאולוגיה]] ועוד.
 
בעקבות הוראת "בית הדין לענייני עם ומדינה" ל[[גבאי]] [[בית כנסת|בית הכנסת]] ב[[מעלה מכמש]] שלא [[עלייה לתורה|להעלות לתורה]] קצין ביישוב, משום שחתם על צווי הרחקה לתושבי [[מאחז]]ים מביתם, נעצר הרב אריאל לחקירה קצרה, שבה הואשם ב[[הסתה]] וב[[המרדה]]. המעצר עורר גינויים רבניים.{{הערה|1=עידן יוסף, [http://www.nfc.co.il/ArticlePrintVersion.aspx?docId=117235&subjectID=1 הרבנים גינו את מעצר הרבנים], 7 בדצמבר 2006, אתר [[חדשות מחלקה ראשונה|nfc]]}} בראיון עמו אמר הרב אריאל ב[[סרקזם]]: "הגיעו ימים טובים על ישראל, שמשטרת ישראל דואגת להעלות קצינים לתורה".{{הערה|רותי אברהם, [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/157112 הרב אריאל: המשטרה דואגת ל'עלייה לתורה'], 7 בדצמבר 2006, אתר [[ערוץ 7]]}} בינואר 2007 נפתחה נגדו [[חקירה פלילית]] בחשד שפָסק דין [[מוסר (הלכה)|מוסר]] על [[אלוף פיקוד המרכז]] [[יאיר נוה]].{{הערה|{{הארץ|יובל יועז|חקירה פלילית נגד רבנים שגזרו "דין מוסר" על אלוף פיקוד מרכז|1.1549583|31 בינואר 2007}}}}
בשנת [[ה'תשנ"ז]] ([[1997]]) הקים [[ישיבה תיכונית]] בשם "דביר", ששמה דגש על לימוד אמנויות ה[[ציור]] וה[[מוזיקה|נגינה]], במטרה להכשיר אמנים שישתתפו בבניין המקדש, ו[[לוי (יהדות)|לוויים]] שינגנו במקדש אחרי בנייתו. הישיבה נדדה ממקום למקום ולבסוף התמזגה לתוך הישיבה התיכונית ב[[מבשרת ציון]].
 
בשנת [[2005]], שבועות מספר לאחר ביצוע ההתנתקות, חסם את דרכו של האלוף [[אלעזר שטרן]] אל [[הכותל המערבי]], וקרא לעברו "טמא, טמא, לא תלך לכותל". בעקבות זאת הועמד לדין, הורשע בהתנהגות פרועה וב[[העלבת עובד ציבור]], ונגזר עליו עונש של [[קנס]] בסך 7,500 ש"ח וחודשיים [[מאסר על תנאי]].{{הערה|רועי שרון, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/807/098.html הרב ישראל אריאל יפצה את אלעזר שטרן], 4 בנובמבר 2008, אתר [[nrg]]}} באותה תקופה הצטרף לקוראים לסרב פקודה.{{הערה|1=[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/92045 רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא, באתר [[ערוץ 7]]]}}
הרב אריאל הקים גם את ישיבת בית הבחירה בעיר העתיקה, שעסקה בעיקר בנושאי המקדש. כעבור מספר שנים הפכה הישיבה ל[[מכון המקדש#כולל בית הבחירה|כולל בית הבחירה]]. הרב אריאל הוא מראשי הקוראים היום לעלייה ב[[טומאה וטהרה|טהרה]] ל[[הר הבית]].
 
בשנת תשע"ג קיבל את [[פרס ירושלים (ערוץ 7)|פרס ירושלים]] מטעם [[ערוץ 7]] והעיתון [[בשבע]] במסגרת [[כנס ירושלים]] העשירי, כאות הוקרה לפעילותו.
 
=== יוזמה לחידוש הסנהדרין ===
הרב אריאל הוא מן הפעילים המרכזיים בקבוצת אישים שהקימה בשנת 2005 ארגון בשם "הסנהדרין החדשה". במסגרת זו הוא כיהן כ[[אב בית דין]] ב"בית הדין לענייני עם ומדינה". בית הדין אינו מוכר על ידי גורמים רשמיים, ורוב הציבור הדתי אינו מכבד את פסיקותיו. בית הדין מביע מפעם לפעם בתקשורת את עמדתו בעניינים העומדים על הפרק, כגון: [[הבחירות לכנסת השבע עשרה]], הפגיעה של [[בג"ץ]] בסמכויות [[בית דין רבני|בתי הדין הרבניים]] ועוד. אנשי בית הדין פרסמו פסקי-דין, ובהם תמיכה בסירובם של כמה עצורים ועצורות לשתף פעולה עם [[בית משפט|בית המשפט]] של מדינת ישראל, בטענה שהדבר אסור [[הלכה|הלכתית]] משום פנייה לערכאות.
 
=== מכון המקדש ===
עם תחילת [[מלחמת לבנון השנייה]] וגיוסי החירום שבעקבות כך, כתב הרב אריאל, בשם בית הדין, [[פסק הלכה]] שלפיו יש [[מצווה]] להשתתף במלחמה, היות ש"כל החשבונות והרגשות נדחים בשעת מלחמה, ויש להסירם מהלב".{{הערה|1=מתוך פסק ההלכה, כ"ב בתמוז ה'תשס"ו}} אולם, לאחר דבריו של ראש הממשלה, [[אהוד אולמרט]], כי הצלחה במלחמה תסייע ל[[תוכנית ההתכנסות]], כינס הרב אריאל את בית הדין בשנית (ביום [[תשעה באב]] ה'תשס"ו), חזר בו מפסקו הראשון, וקבע כמה תנאים שעל הממשלה והכנסת לקיים. לדבריו, "עד שיבוצעו ההליכים הללו, רשאי כל חייל שהוראת ראש הממשלה פגעה ביכולתו לתפקד מבחינה דתית ומצפונית לפנות למפקדו בכתב ולהצהיר: 'ראש הממשלה פגע בי בהודעתו כי ניצחון במלחמה יקדם את פינוי [[יהודה ושומרון]] וגירוש היהודים מבתיהם. לאור האמור אבקש לשחרר אותי ממלחמה שתוצאתה היא נסיגה מחבלי ארץ ישראל וגירוש 100,000 יהודים מבתיהם'".{{הערה|1=מתוך פסק ההלכה המתוקן, תשעה באב ה'תשס"ו}}
{{ערך מורחב|מכון המקדש}}
 
אחרי [[הנסיגה מסיני]] התבטא הרב אריאל שהמאבק אינו על ה'איברים' (=חלקי ארץ ישראל, כמו סיני) אלא על הלב - [[הר הבית]], ועל כן החל בשנת ה'תשמ"ג ([[1983]]) בפעילות למען המקדש שהביאה בשנת [[ה'תשמ"ז]] ([[1987]]) לייסודו של [[מכון המקדש]], ומאז הוא פועל להחדרת המודעות לנושא [[בית המקדש]] ובניינו בקרב הציבור. הוא פועל למען כינון המקדש, כדי להכין את עם ישראל לקראת קיום [[מצוות בניין בית המקדש|מצוות בנייתו]]. הרב אריאל שולל בחריפות את הגישה הנפוצה בחלקים מן הציבור כי בית המקדש ייבָנה מעצמו בדרך [[נס]], ולדעתו דרושה יוזמה פעילה מצד הציבור. לכן מכין המכון בראשותו את [[כלי המקדש]]. לצורך כך נעשה שימוש במומחים במקצועות שונים: [[אדריכלות]], [[בוטניקה]], [[זואולוגיה]], [[ארכאולוגיה]] ועוד.
בעקבות הוראת "בית הדין לענייני עם ומדינה" ל[[גבאי]] [[בית כנסת|בית הכנסת]] ב[[מעלה מכמש]] שלא [[עלייה לתורה|להעלות לתורה]] קצין ביישוב, משום שחתם על צווי הרחקה לתושבי [[מאחז]]ים מביתם, נעצר הרב אריאל לחקירה קצרה, שבה הואשם ב[[הסתה]] וב[[המרדה]]. המעצר עורר גינויים רבניים.{{הערה|1=עידן יוסף, [http://www.nfc.co.il/ArticlePrintVersion.aspx?docId=117235&subjectID=1 הרבנים גינו את מעצר הרבנים], 7 בדצמבר 2006, אתר [[חדשות מחלקה ראשונה|nfc]]}} בראיון עמו אמר הרב אריאל ב[[סרקזם]]: "הגיעו ימים טובים על ישראל, שמשטרת ישראל דואגת להעלות קצינים לתורה".{{הערה|רותי אברהם, [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/157112 הרב אריאל: המשטרה דואגת ל'עלייה לתורה'], 7 בדצמבר 2006, אתר [[ערוץ 7]]}} בינואר 2007 נפתחה נגדו [[חקירה פלילית]] בחשד שפָסק דין [[מוסר (הלכה)|מוסר]] על [[אלוף פיקוד המרכז]] [[יאיר נוה]].{{הערה|{{הארץ|יובל יועז|חקירה פלילית נגד רבנים שגזרו "דין מוסר" על אלוף פיקוד מרכז|1.1549583|31 בינואר 2007}}}}
 
בשנת [[ה'תשנ"ז]] ([[1997]]) הקים [[ישיבה תיכונית]] בשם "דביר", ששמה דגש על לימוד אמנויות ה[[ציור]] וה[[מוזיקה|נגינה]], במטרה להכשיר אמנים שישתתפו בבניין המקדש, ו[[לוי (יהדות)|לוויים]] שינגנו במקדש אחרי בנייתו. הישיבה נדדה ממקום למקום ולבסוף התמזגה לתוך הישיבה התיכונית ב[[מבשרת ציון]].
בשנת [[2005]], שבועות מספר לאחר ביצוע ההתנתקות, חסם את דרכו של האלוף [[אלעזר שטרן]] אל [[הכותל המערבי]], וקרא לעברו "טמא, טמא, לא תלך לכותל". בעקבות זאת הועמד לדין, הורשע בהתנהגות פרועה וב[[העלבת עובד ציבור]], ונגזר עליו עונש של [[קנס]] בסך 7,500 ש"ח וחודשיים [[מאסר על תנאי]].{{הערה|רועי שרון, [http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/807/098.html הרב ישראל אריאל יפצה את אלעזר שטרן], 4 בנובמבר 2008, אתר [[nrg]]}} באותה תקופה הצטרף לקוראים לסרב פקודה.{{הערה|1=[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/92045 רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא, באתר [[ערוץ 7]]]}}
 
הרב אריאל הקים גם את ישיבת בית הבחירה בעיר העתיקה, שעסקה בעיקר בנושאי המקדש. כעבור מספר שנים הפכה הישיבה ל[[מכון המקדש#כולל בית הבחירה|כולל בית הבחירה]]. הרב אריאל הוא מראשי הקוראים היום לעלייה ב[[טומאה וטהרה|טהרה]] ל[[הר הבית]].
בשנת תשע"ג קיבל את [[פרס ירושלים (ערוץ 7)|פרס ירושלים]] מטעם [[ערוץ 7]] והעיתון [[בשבע]] במסגרת [[כנס ירושלים]] העשירי, כאות הוקרה לפעילותו.
 
== משפחתו ==