הבדלים בין גרסאות בדף "יוסף סערוני"

נוספו 1,377 בתים ,  לפני שנתיים
מ
הערות שוליים, עריכה
(הרחבה הערות שוליים)
מ (הערות שוליים, עריכה)
 
 
סערוני נולד בעיירה פופלנאסטויה שבאוקראינה להוריו, רחל ושלום מאטוב. לבני הזוג הייתה גם בת בשם איטה שחיה בסיביר אך הקשר עימה נותק. אביו של סערוני עסק במסחר בעץ ונעדר מביתו תקופות ארוכות. האב נפטר בדרכים במהלך נסיעת עסקים. בנערותו נחשב סערוני לעילוי בתורה והוריו אף שכרו עבורו מורה לעברית. הוא החל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת חארקוב שם למד בלשנות וספרות.<ref name=":1">מתוך תרשומת שיחה עם טובה סערוני בשנת 1990. נמצא ארכיון יוסף סערוני, במרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, באוניברסיטת תל-אביב. </ref> (קיפ)[[קובץ:Authors-1936.jpg|ממוזער|סופרים בקפה "אררט" - לפי כיוון השעון: לאה גולדברג, י. סערוני, א. שלונסקי, י. זמורה, אורי קיסרי, מנשה לוין, אלכסנדר פן, אבי-חנן, נתן גרינבלט, יוסף אריכא. קריקטורה: אדם שליין, שנות השלושים|360x360px]]
 
== במאבק למען העברית בברה"מ ==
בשנת 1923 הוציא לאור בחארקוב את הקובץ הספרותי העברי הראשון בברית-המועצות. זאת לאחר מאבק ממושך בצנזורה ובייבסקציה (המחלקה היהודית במפלגה), שאסרה לחלוטין פעילות תרבותית בשפה העברית. הקובץ שנקרא "צלצלי שמע" הכיל 32 עמודים של שירה וסיפורת עברית. בזכות השתדלותו של סערוני התירה לבסוף היבסקציה להדפיס 100 עותקים בלבד של הקובץ. העתק אחד הגיע לידיו של בן-גוריון בעת ביקורו בתערוכה חקלאית במוסקבה באוקטובר 1923. בקובץ כלול גם סיפור קצר בשם "קצת" וחתום י. מטוב. ברוח הימים הסוערים ומלאי התקווה של המהפכה הקומוניסטית ובעיצומו של תהליך ביסוס המשטר הסובייטי, כתב סערוני בסיפורו זה את השורה: "...לא שאיפות שעבוד ורמאות, אלא מיליונים כוכבים אדומים, שירדו עלינו כגשם-מרד מרקיע האמת. סער, סער, סער!" <ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=י. סערוני|שם=בימים אחרים|כתב עת=סימן קריאה|כרך=8|עמ=290-303|שנת הוצאה=1978}}</ref> <ref>{{צ-מאמר|מחבר=חיים באר|שם=מזכרונותיה של תולעת ספרים|כתב עת=דבר השבוע|שנת הוצאה=9 במרץ 1990|עמ=10}}</ref>(סימן קריאה קיפ חיים באר) בין השנים 1924-1927 היה בלנינגרד וחבר שם לקבוצת "האוקטובראים" (חסידי מהפכת אוקטובר) - סופרים ומשוררים יהודים שפעלה להפצת השפה העברית. החבורה הלנינגרדית יצאה נגד השירה העברית הקלאסית (למשל שירתו של ביאליק) ופרסמה מספר קבצים ספרותיים שנקראו "בראשית" ו"עלי עשור". סערוני נחשב למנהל הצד הארגוני של החבורה. חברים בולטים נוספים בקבוצה היו המשוררים חיים לנסקי, שהפך לחבר קרוב ביותר של סערוני, ויוכבד בת מרים, שפעלה במסגרת הקבוצה תקופה קצרה בשנת 1924.<ref name=":0" /> <ref>{{קישור כללי|כתובת=http://yaronmargolin.com/?p=3635|הכותב=ירון מרגולין|כותרת=חיים לנסקי 1905-1942, מותו של משורר|אתר=|תאריך=28 ביוני 2016}}</ref><ref name=":2">{{קישור כללי|כתובת=http://www.itamar-books.co.il/newsletter/newsletter.asp?mode=nl&newsletter=138|הכותב=איתמר לוי|כותרת=א. ר. במוסקבה|אתר=חנות הספרים של איתמר לוי http://www.itamar-books.co.il/|עמודים=דף מידע 138|תאריך=10 ביולי 2014}}</ref>(איתמר. מרגולין)
 
בשנת 1927 הגיש סערוני לצנזורה בלנינגרד קובץ סיפורים בשם "סיפורי סמרקנד". הספר נשלח לצנזורה המרכזית במוסקבה ומשם לייבסקציה. בניסיון להיאבק בדחיית הפרסום שלח סערוני אל עיתון "הצפירה" מכתב תלונה גלוי המופנה אל התובע העליון של ברה"מ. המכתב נתפס ועוכב על ידי הצנזורה. יתכן ובעקבות כך, ובגלל פעילותם למען העברית, נאסרו כמה מחברי הקבוצה הלנינגרדית בנובמבר 1927. סערוני הוגלה לעיר מינוסינסק שם שהה בשנת 1928. בשנת 1929 הצליח לצאת מברית המועצות ועלה לארץ ישראל. (קיפ מרגולין)
בתחילת עבודתו בארץ שיתף פעולה עם אליעזר שטיינמן ואברהם שלונסקי בכתב-העת "כתובים" (שנוסד על ידי ח.נ. ביאליק). כבר משנת 1929 פרסם רשימות וסיפורים ב"כתובים". בהיותו מחוסר-בית באותה עת, התגורר סערוני בחדר-המערכת של "כתובים", בשדרות רוטשילד 13 בתל-אביב. על רשימותיו ב"כתובים" נהג לחתום בשם העט י. סין. בתקופה זו החלה ידידות קרובה עם אלכסנדר פן שהגיע לתל-אביב מרחובות. סערוני סיפר שפגישתו הראשונה עם פן התרחשה כבר בשנת 1930, בעת שביקר ברחובות עם מייסד כתב-העת "גזית" גבריאל טלפיר. עם בואו של פן לתל-אביב הוא פגש את סערוני ב"כתובים" והשניים חלקו מגורים במשרד כתב-העת. פן ישן על שולחן במערכת וסערוני על ערמת כרכים של העיתון.  סערוני התיידד עם נתן אלתרמן ואף תכנן אתו להשתקע בחיפה ולהוציא שם ירחון עצמאי. כשנסגר כתב-העת "כתובים" בשנת 1933 המשיך סערוני לעבוד עם אברהם שלונסקי בעיתונו החדש "טורים". הוא כתב במגוון רחב של כתבי עת נוספים (ביניהם גם "גזית" ובוסתנאי") רשימות, כתבות, ביקורת ספרות, תיאטרון וקולנוע ואף סיפורים פרי עטו. בשנת 1930 השתתף בכתיבת תוכניות לתיאטרון "המטאטא" (תוכניות י"ג וט"ז). כבר בשנת 1932 פרסם בשבועון המצויר "השבוע", ביקורת קולנוע על הסרט הישראלי "ויהי מה" שנחשב בעיניו "הסרט הארצישראלי הראשון" אותו הגדיר כ"מפעל-חלוצי". משנת 1933 כתב בנושאי תיאטרון בכתב-העת "במה" (החל מגיליונו הראשון - מאמר תחת הכותרת "חיינו באמנות הבמה- סקירת העונה"). מאמריו של סערוני בנושאי תרבות ותיאטרון התפרסמו ב"מאזניים" החל משנות ה-30, וכמו כן השתתף בעיתונים הומוריסטיים כגון "משכית" (1930), "כרמליון" (1937), "עגל הזהב" (1939) ועוד. במרוצת השנים התפרסמו מאמרים וכתבות של סערוני גם בעיתונים היומיים "הארץ", "על המשמר" ו"דבר". (קיפ)
 
כבר בראשית דרכו בארץ היה סערוני מעורה בקרב חוגי סופרים, משוררים, עיתונאים ומו"לים. היה מזוהה עם חבורת "יחדיו" שהתכנסו בבית הקפה "אררט" (נפתח בשנת 1937) בתל-אביב. (בתי קפה) בין אנשי חבורת "יחדיו" ניתן למנות את המשוררים והסופרים נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, אברהם חלפי, אלכסנדר פן, אליעזר שטיינמן, יעקב הורוביץ, משה ליפשיץ, ישראל זמורה, יוסף אריכא, מנשה לוין ואביגדור המאירי. הגרעין של חבורת "יחדיו" סבב סביב שלונסקי וכתב-העת "טורים". בארכיונו מצויים מספר מאמרים גנוזים על אנשי החבורה ובהם מאמר על אביגדור המאירי. על קשריו עם אלכסנדר פן ודמותו כתב סערוני בהרחבה במאמר שפרסם בשנת 1973 ב"סימן קריאה" תחת הכותרת "פן ופניו".<ref>{{צ-מאמר|מחבר=י. סערוני|שם=פן ופניו|כתב עת=סימן קריאה|כרך=2|שנת הוצאה=1973|עמ=295-308}}</ref> הודות ללקירבה בינהם, צוטט סערוני רבות במאמרים ובמחקרים על שירתו ודרכו של פן.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.text.org.il/index.php?book=0703082|הכותב=מאמר על ספרה של חגית הלפרין|כותרת=צבע החיים - חייו ויצירתו של אלכסנדר פן|אתר=|תאריך=2007}}</ref> <ref>{{צ-ספר|מחבר=גרשון שקד|שם=הסיפורת העברית 1880-1980|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=1991|מו"ל=הוצאת הקיבוץ המאוחד|כרך=ה' - בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות|עמ=15, 40}}</ref> <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://blog.nli.org.il/alexander_penn/|הכותב=חן מלול|כותרת=הווידוי של אלכסנדר פן|אתר=הספרנים -בלוג הספריה הלאומית https://blog.nli.org.il/|תאריך=25 בדצמבר 2017}}</ref>(סימן קריאה 2, 1973)    
 
בשנת 1961 יצא לאור בהוצאת עם עובד ספרו "נסים בצפת" שזכה לקבלת פנים פושרת של המבקרים. לפי עדות רעייתו סבל מדיכאון בעקבות התגובות הלא אוהדות לספרו.<ref name=":1" /> (קיפ)
 
סערוני עסק רבות בתרגם ספרות רוסית לעברית. בין תרגומיו החשובים ניתן למנות את "ארכיפלג גולג" ו"אגף הסרטן" פרי עטו של אלכסנדר סולז'ניצין וכן את "השטן במוסקבה" של מיכאל בולגקוב. "השטן במוסקבה" הוא למעשה גרסה מצונזרת של יצירתו הסנסציונית של בולגקוב "האמן ומרגריטה", ממנה השמיט הצנזור הסובייטי למעלה מ-14,000 מילים. תרגומו של סערוני לעברית יצא לאור בשנת 1969, בסמוך לפרסום הספר המקוצר בברית-במועצות, ובו בחר המתרגם לחתום בשם הבדוי א.ר. לאחר התפרקות ברית-המועצות התגלה במרתפי הק.ג.ב העתק כתב היד המלא של הרומן, והוא ראה אור בעברית בשנת 1999 בתרגומו של פטר קריקסונוב. בדברי פתיחה לתרגום המלא של היצירה, מעלה יהודה מלצר על נס את תרגומו של סערוני, ומציין בהשתאות את בחירתו לחתום על התרגום הראשון בשם בדוי.<ref name=":2" /> <ref>{{צ-ספר|מחבר=מיכאיל בולגקוב|שם=האמן ומרגריטה|מקום הוצאה=תל-אביב|שנת הוצאה=1999|מתרגם=פטר קריקסונוב|עמ=7|שפה=הקדמה מאת יהודה מלצר}}</ref>(האמן ומרגריטה איתמר)
 
== ממצאים מארכיונו ==
1,849

עריכות