פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני חודשיים
מ
הוספת קישור לדרום אמריקה
שירות המודיעין של מערב גרמניה ידע כבר בשנת 1952 שאייכמן נמצא ב[[ארגנטינה]],{{הערה|{{הארץ||הביון הגרמני ידע שאייכמן מסתתר בארגנטינה כבר ב-1952|1.1155760|8 בינואר 2011}}}} אולם החיפושים אחריו התנהלו בעצלתיים. משטרת גרמניה המערבית סירבה לפנות לאינטרפול כדי לחפש אחריו ושגרירות מערב גרמניה בארגנטינה נוהלה על ידי נאצי לשעבר והתחמקה מסיוע.{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|אדולף אייכמן אחרי המלחמה: חבל שלא הרגנו עוד יהודים|1.1169835|3 באפריל 2011}}}}
 
במהלך השנים ערך ציד הנאצים [[טוביה פרידמן]] חיפושים אחר אייכמן, אך ללא הועיל. בין השאר, הוא רכש תמונה שלו תמורת כסף רב. בשנת 1956 הוא החל בלחצים על ממשלת ישראל ומערב גרמניה לחפש אחריו והציע לקצוב פרס של 10,000 דולר על ראשו של אייכמן,{{הערה|{{מעריב||מציע להקציב 10 אלף דולר לתפיסת אדולף אייכמן|1956/02/02|00306}}{{ש}}{{דבר||אייכמן חי ויש לעצרו|1956/04/01|00302}}}} שעל פי הערכתו היה בדרוםב[[דרום אמריקה]].{{הערה|{{דבר||הקונגרס היהודי מרכז חומר נגד רוצחי יהדות גליציה|1956/09/10|00418}}}}{{הערה|{{מעריב||פרס בעד תפיסת אייכמן|1958/10/30|00301}}}} בעיתונות התפרסמו באותן שנים שמועות על כך שאייכמן נמצא במצרים{{הערה|{{מעריב||אייכמן בקאהיר?|1956/03/01|00101}}{{ש}}{{מעריב||גם אייכמן יושב במצרים?|1956/08/30|00113}}}} או בארצות ערב אחרות,{{הערה|{{חרות||אייכמן ורוצחי־יהודים אחרים נראו אשתקד בחברת המופתי|1953/07/14|00100}}}} שמועות שככל הנראה היו חסרות בסיס.
 
בספטמבר 1957 [[פריץ באואר]], התובע הכללי היהודי של מדינת [[הסן]] שבגרמניה המערבית, גילה לד"ר [[פליקס שנער]], ראש משלחת [[הסכם השילומים|השילומים]] בגרמניה, שאייכמן יושב בבואנוס איירס. הוא פנה לנציג הישראלי משום שחשש שבצינורות הגרמניים מישהו עלול להכשיל את הסגרתו. [[איסר הראל]], ראש [[המוסד]], שלח מישהו לבדוק את המידע, אך לא הצליח לאתר את אייכמן. כעבור שנתיים, פנה באואר שוב אל המוסד, הפעם עם שם וכתובת.{{הערה|שם=המיליון השביעי 308|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 1, עמ' 308.}} סוכני המוסד הגיעו אל הכתובת שהתקבלה מבאואר, אולם השכנים סיפרו שהמשפחה עברה דירה ומישהו מהם סיפר שהיא עברה לסביבת רחוב גריבלדי.{{הערה|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 1, עמ' 309.}}