המצור על ירושלים (70) – הבדלי גרסאות

אחר תום חמשת חודשי המצור הקשים, הטיל חורבן ירושלים את תושבי העיר ואת העם היהודי בכלל למציאות חדשה וקשה. המכנה המשותף עליו נשענה התפוצה היהודית העצומה והמגוונת, שמנתה מיליונים סביב [[אגן הים התיכון]], היה בית המקדש ועבודתו. חיסול ממסד [[כהן גדול|הכהונה הגדולה]] וכל הכרוך במקדש עקרו יסוד זה באחת והמרקם החברתי-דתי השתנה עמוקות. לצד השלכות ביהודה לבדה לטווח הקצר, כמו הפקעת אדמות והעלאת מיסים, מפת הכיתות העוינות שהרכיבה את יהדות בית שני השתנתה: ה[[צדוקים]] האריסטוקרטיים החלו להיעלם בהיעדר בסיס הכח שלהם, קבוצות הקנאים ספגו מכה קשה אם כי היו רחוקות מלהתפוגג, ומעמדם של ה[[פרושים]] כנראה התחזק בריק שנוצר – טקסט ארצישראלי שנכתב רק כדור לאחר החורבן, [[הבשורה על פי מתי]], מעיד כי הפרושים נתפשו בעיני מחברה כקבוצה דומיננטית ולו במקום בו התגורר; עם זאת, החוקרים מעריכים [[יהדות רבנית|שהסיעה הרבנית]] שהגיחה לאטה לאחר החורבן הייתה כח שולי יחסית עוד זמן רב.{{הערה|על הפרושים והרבנים, ראו למשל: Martin Goodman, The Oxford Handbook of Jewish Studies, [[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד]], 2002 עמ' 36-37}} המצב של עם בלא מקדש שינה את אופיה ה[[דת]]י, הלאומי וה[[תרבות]]י של התפוצה היהודית כולה.