הבדלים בין גרסאות בדף "יוסף סערוני"

נוספו 1,334 בתים ,  לפני שנתיים
הגהה, ויקיזציה, עריכה
מ (רשימת תרגומים)
(הגהה, ויקיזציה, עריכה)
{{בעבודה}}
'''יוסף סערוני''' (מאטוב) ([[1901 ברוסיה|1901]] - 1 במרץ [[1990 בישראל|1990]]) היה [[מתרגם]], [[סופר]], [[מבקר אמנות|מבקר]] ספרותי ועיתונאיו[[עיתונאי]] ישראלי.
 
== ראשית דרכו ==
 
 
סערוני נולד בעיירה פופלנאסטויה שבאוקראינהשב[[אוקראינה]] להוריו, רחל ושלום מאטוב. לבני הזוג הייתה גם בת בשם איטה שחיה בסיבירב[[סיביר]] אך הקשר עימה נותק. אביו של סערוני עסק במסחר בעץ ונעדר מביתו תקופות ארוכות. האב נפטר בדרכים במהלך נסיעת עסקים. בנערותו נחשב סערוני לעילוי בתורה והוריו אף שכרו עבורו מורה לעברית. הוא החל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת [[חארקוב]] שם למד [[בלשנות]] וספרותו[[ספרות]].<ref name=":1">מתוך תרשומת שיחה עם טובה סערוני בשנת 1990. נמצא ארכיון יוסף סערוני, במרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, באוניברסיטת תל-אביב. </ref>[[קובץ:Authors-1936.jpg|ממוזער|סופרים בקפה "אררט" - לפי כיוון השעון: לאה גולדברג, '''י. סערוני''', א. שלונסקי, י. זמורה, אורי קיסרי, מנשה לוין, אלכסנדר פן, אבי-חנן, נתן גרינבלט, יוסף אריכא. קריקטורה: אדם שליין, שנות השלושים|360x360px|טקסט=]]
 
== במאבק למען העברית בברה"מ ==
בשנת [[1923 בברית המועצות|1923]] הוציא לאור בחארקוב את הקובץ הספרותי העברי הראשון [[ברית המועצות|בברית-המועצות]]. זאת לאחר מאבק ממושך בצנזורהב[[צנזורה]] ובייבסקציהוב[[יבסקציה|ייבסקציה]] (המחלקה היהודית במפלגהב[[מפלגה]]), שאסרה לחלוטין פעילות תרבותית בשפה העבריתה[[עברית]]. הקובץ שנקרא "צלצלי שמע" הכיל 32 עמודים של שירה וסיפורת עברית. בזכות השתדלותו של סערוני התירה לבסוף היבסקציה להדפיס 100 עותקים בלבד של הקובץ. העתק אחד הגיע לידיו של [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] בעת ביקורו בתערוכה חקלאית במוסקבהב[[מוסקבה]] באוקטובר 1923. בקובץ כלול גם סיפור קצר בשם "קצת" וחתום י. מטוב. ברוח הימים הסוערים ומלאי התקווה של [[המהפכה הקומוניסטית]] ובעיצומו של תהליך ביסוס המשטרה[[משטר]] הסובייטיה[[סובייטי]], כתב סערוני בסיפורו זה את השורה: "...לא שאיפות שעבוד ורמאות, אלא מיליונים כוכבים אדומים, שירדו עלינו כגשם-מרד מרקיע האמת. סער, סער, סער!" <ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=י. סערוני|שם=בימים אחרים|כתב עת=סימן קריאה|כרך=8|עמ=290-303|שנת הוצאה=1978}}</ref> <ref>{{צ-מאמר|מחבר=חיים באר|שם=מזכרונותיה של תולעת ספרים|כתב עת=דבר השבוע|שנת הוצאה=9 במרץ 1990|עמ=10}}</ref> בין השנים [[1924]]-[[1927]] היה בלנינגרדב[[לנינגרד]] וחבר שם לקבוצת "האוקטובראים" (חסידי [[מהפכת אוקטובר]]) - סופרים ומשוררים יהודים שפעלה להפצת השפה העברית. החבורה הלנינגרדית יצאה נגד השירהה[[שירה]] העברית הקלאסית (למשל שירתו של [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]]) ופרסמה מספר קבצים ספרותיים שנקראו "בראשית" ו"עלי עשור". סערוני נחשב למנהל הצד הארגוני של החבורה. חברים בולטים נוספים בקבוצה היו המשוררים [[חיים לנסקי]], שהפך לחבר קרוב ביותר של סערוני, ויוכבדו[[יוכבד בת -מרים]], שפעלה במסגרת הקבוצה תקופה קצרה בשנת 1924.<ref name=":0" /> <ref name=":3">{{קישור כללי|כתובת=http://yaronmargolin.com/?p=3635|הכותב=ירון מרגולין|כותרת=חיים לנסקי 1905-1942, מותו של משורר|אתר=|תאריך=28 ביוני 2016}}</ref><ref name=":2">{{קישור כללי|כתובת=http://www.itamar-books.co.il/newsletter/newsletter.asp?mode=nl&newsletter=138|הכותב=איתמר לוי|כותרת=א. ר. במוסקבה|אתר=חנות הספרים של איתמר לוי http://www.itamar-books.co.il/|עמודים=דף מידע 138|תאריך=10 ביולי 2014}}</ref>
 
בשנת 1927 הגיש סערוני לצנזורה בלנינגרד קובץ סיפורים בשם "סיפורי [[סמרקנד]]". הספר נשלח לצנזורה המרכזית במוסקבה ומשם לייבסקציה. בניסיון להיאבק בדחיית הפרסום שלח סערוני אל עיתון "[[הצפירה]]" מכתב תלונה גלוי המופנה אל התובע העליון של ברה"מ. המכתב נתפס ועוכב על ידי הצנזורה. יתכן ובעקבות כך, ובגלל פעילותם למען העברית, נאסרו כמה מחברי הקבוצה הלנינגרדית בנובמבר 1927. סערוני הוגלה לעיר [[:en:Minusinsk|מינוסינסק]] שם שהה בשנת [[1928]]. בשנת [[1929]] הצליח לצאת מברית המועצות ועלה לארץ ישראל.<ref name=":1" /><ref name=":3" />
 
== עיתונאי סופר ומתרגם ==
 
[[קובץ:מקבץ שמות עט בהם השתמש יוסף סערוני - מתוך ארכיונו - באדיבות מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית באוניברסיטת תל-אביב.jpg|ממוזער|מקבץ שמות עט של יוסף סערוני מארכיונו. באדיבות מרכז קיפ ללחקר הספרות והתרבות העברית אוניברסיטת תל-אביב|424x424px]]עם בואו לארץ נפגש עם [[ברל כצנלסון]] במערכת העיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]". הקשר עם ברל כצנלסון החל עוד בשנת 1927 כאשר ברל הזמין את סערוני לכתוב ל"דבר". סערוני התלונן אז לפני ברל שהוא שלח לשלונסקיל[[אברהם שלונסקי]] סיפור על מנת שיתפרסם ב"דבר", אך לדברי ברל, שלונסקי סירב לשחרר את היצירה. ב"דבר" נפגש סערוני גם עם [[משה שרת|משה שרתוק]], שהיה אז מזכיר העיתון, ובאקראי גם עם דוד בן-גוריון. במהלך ביקורו ב"דבר" התגאה שרתוק בפני סערוני במכונתב[[מכונת דפוס|מכונת הדפוס]] החדשה שנרכשה בכספי תרומות מארהמ[[ארצות הברית|ארה]].<ref>רשימה גנוזה על ברל כצנלסון בארכיון סערוני, במרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, באוניברסיטת תל-אביב.</ref>
 
בתחילת עבודתו בארץ שיתף פעולה עם [[אליעזר שטיינמן]] ואברהם שלונסקי בכתבב[[כתב עת|כתב-העת]] "[[כתובים (כתב עת)|כתובים]]" (שנוסד על ידי ח.נ. ביאליק). כבר משנת 1929 פרסם רשימות וסיפורים ב"כתובים". בהיותו מחוסר-בית באותה עת, התגורר סערוני בחדר-המערכת של "כתובים", בשדרותב[[שדרות רוטשילד]] 13 בתלב[[תל אביב-יפו|תל-אביב]]. על רשימותיו ב"כתובים" נהג לחתום בשםב[[שם עט|שם העט]] י. סין. בתקופה זו החלה ידידות קרובה עם [[אלכסנדר פן]] שהגיע לתל-אביב מרחובותמ[[רחובות]]. סערוני סיפר שפגישתו הראשונה עם פן התרחשה כבר בשנת [[1930]], בעת שביקר ברחובות בחברת מייסד כתב-העת "[[גזית (כתב עת)|גזית]]", [[גבריאל טלפיר]]. עם בואו של פן לתל-אביב הוא פגש את סערוני במשרד של "כתובים" והשניים התגוררו תקופת מה יחד בחדר המערכת של כתב-העתהעיתון. פן ישן על שולחן במערכתכתיבה וסערוני על ערמת כרכים של העיתון. סערוני התיידד גם עם [[נתן אלתרמן]] ואף תכנן אתו להשתקע בחיפה ולהוציא שם ירחון עצמאי - תוכנית שלא יצאה אל הפועל.<ref name=":1" /> כשנסגר כתב-העת "כתובים" בשנת [[1933]] המשיך סערוני לעבוד עם אברהם שלונסקי בעיתונו החדש "[[טורים]]". הוא כתב במגוון רחב של כתבי עת נוספים (ביניהם גם "[[גזית (כתב עת)|גזית]]" ובוסתנאיו"[[בוסתנאי (כתב עת)|בוסתנאי]]") רשימות, כתבות, ביקורת ספרות, תיאטרון וקולנועו[[קולנוע]] ואף סיפורים פרי עטו. בשנת [[1930]] השתתף בכתיבת תוכניות לתיאטרוןל[[תיאטרון]] "[[המטאטא]]" (תוכניות י"ג וט"ז). כבר בשנת [[1932]] פרסם בשבועון המצויר "השבוע", ביקורת קולנוע על הסרט הישראלי "ויהי מה" שנחשב בעיניו "הסרט הארצישראלי הראשון" אותו הגדיר כ"מפעל-חלוצי".<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.filmography.co.il/component/content/article.html?id=45:%D7%95%D6%B7%D7%99%D6%B0%D7%94%D6%B4%D7%99_%D7%91%D6%BC%D6%B4%D7%99%D7%9E%D6%B5%D7%99|הכותב=יעקב הלחמי|כותרת=ויהי בימי|אתר=בית הסרט העברי http://www.filmography.co.il/|תאריך=7 במרץ 2007}}</ref> משנת [[1933]] כתב בנושאי תיאטרון בכתב-העת "[[במה (כתב עת)|במה]]" (החל מגיליונו הראשון - מאמר תחת הכותרת "חיינו באמנות הבמה- סקירת העונה"). מאמריו של סערוני בנושאי תרבות ותיאטרון התפרסמו ב"[[מאזנים (כתב עת)|מאזניים]]" החל משנות ה-30, וכמו כן השתתף בעיתונים הומוריסטיים[[הומור]]<nowiki/>יסטיים כגון "משכית" (1930), "כרמליון" (1937), "עגל הזהב" (1939) ועוד. במרוצת השנים התפרסמו מאמרים וכתבות של סערוני גם בעיתונים היומיים "[[הארץ]]", "[[על המשמר]]" ו"דבר".<ref name=":4">רשימות, תעודות וגיזרי עיתונים בארכיון סערוני, במרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, באוניברסיטת תל-אביב.</ref>
 
כבר בראשית דרכו בארץ היה סערוני מעורה בקרב חוגי סופרים, משוררים[[משורר]]<nowiki/>ים, עיתונאים ומוו[[מו"ליםל]]<nowiki/>ים. היה מזוהה עם [[יחדיו|חבורת "יחדיו"]] שהתכנסו בביתב[[בית קפה|בית הקפה]] "אררט" (נפתח בשנת [[1937]]) בתל-אביב.<ref>{{צ-ספר|מחבר=בתיה (כרמיאל|שם=בתי קפה)הקפה של תל-אביב 1920-1980|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=2007|מו"ל=מוזיאון א"י , יד בן-צבי|עמ=227-229}}</ref> בין אנשי חבורת "יחדיו" ניתן למנות את המשוררים והסופרים נתן אלתרמן, [[לאה גולדברג]], אברהם שלונסקי, [[אברהם חלפי]], אלכסנדר פן, אליעזר שטיינמן, [[יעקב הורוביץ (סופר)|יעקב הורוביץ]], [[משה ליפשיץ]], [[ישראל זמורה]], [[יוסף אריכא]], [[מנשה לוין]] ואביגדורו[[אביגדור המאירי]]. הגרעין של חבורת "יחדיו" סבב סביב שלונסקי וכתב-העת "טורים". בארכיונוב[[ארכיון]] סערוני מצויים מספר מאמרים גנוזים על אנשי החבורה ובהם מאמר על אביגדור המאירי. על קשריו עם אלכסנדר פן ודמותו כתב סערוני בהרחבה במאמר שפרסם בשנת [[1973]] ב"סימן קריאה" תחת הכותרת "פן ופניו".<ref>{{צ-מאמר|מחבר=י. סערוני|שם=פן ופניו|כתב עת=סימן קריאה|כרך=2|שנת הוצאה=1973|עמ=295-308}}</ref> הודות ללקירבהלקירבה בינהם, צוטט סערוני רבות במאמרים ובמחקרים על שירתו ודרכו של פן.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.text.org.il/index.php?book=0703082|הכותב=מאמר על ספרה של חגית הלפרין|כותרת=צבע החיים - חייו ויצירתו של אלכסנדר פן|אתר=|תאריך=2007}}</ref> <ref>{{צ-ספר|מחבר=גרשון שקד|שם=הסיפורת העברית 1880-1980|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=1991|מו"ל=הוצאת הקיבוץ המאוחד|כרך=ה' - בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות|עמ=15, 40}}</ref> <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://blog.nli.org.il/alexander_penn/|הכותב=חן מלול|כותרת=הווידוי של אלכסנדר פן|אתר=הספרנים -בלוג הספריה הלאומית https://blog.nli.org.il/|תאריך=25 בדצמבר 2017}}</ref>
 
בשנת [[1961]] יצא לאור בהוצאת [[עם עובד]] ספרו "נסים בצפת" שזכה לקבלת פנים פושרת של המבקרים. לפי עדות רעייתו סבל מדיכאוןמ[[דיכאון (רגש)|דיכאון]] בעקבות התגובות הלא אוהדות לספרו.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.booksefer.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=7779&langpage=heb&category=|הכותב=|כותרת=ניסים בצפת|אתר=באתר בוקספר http://www.booksefer.co.il/|תאריך=}}</ref><ref name=":1" />
 
סערוני עסק רבות בתרגם [[ספרות רוסית]] לעברית. בין תרגומיו החשובים ניתן למנות את "[[ארכיפלג גולג]]" ו"אגף הסרטן" פרי עטו של [[אלכסנדר סולז'ניצין]] וכן את "[[השטן במוסקבה]]" של [[מיכאיל בולגקוב|מיכאל בולגקוב]]. "השטן במוסקבה" הוא למעשה גרסה מצונזרת של יצירתו הסנסציונית של בולגקוב "האמן ומרגריטה", ממנה השמיט הצנזור הסובייטי למעלה מ-14,000 מילים. תרגומו של סערוני לעברית יצא לאור בשנת [[1969]], בסמוך לפרסום הספר המקוצר בברית-במועצות,. ובועל עבודת התרגום בחר המתרגםסערוני לחתום בשם הבדויהעט א.ר. לאחר התפרקות ברית-המועצות התגלה במרתפי הקה[[ק.ג.ב.|ק.ג.ב]] העתק כתב היד המלא של הרומן, והוא ראה אור בעברית בשנת [[1999]] בתרגומו של [[פטר קריקסונוב]]. בדברי פתיחה לתרגום המלא של היצירה, מעלה [[יהודה מלצר]] על נס את תרגומו של סערוני, ומציין בהשתאות את בחירתו לחתום על התרגום הראשון בשם בדוי.<ref name=":2" /> <ref>{{צ-ספר|מחבר=מיכאיל בולגקוב|שם=האמן ומרגריטה|מקום הוצאה=תל-אביב|שנת הוצאה=1999|מתרגם=פטר קריקסונוב|עמ=7|שפה=הקדמה מאת יהודה מלצר}}</ref>
 
== ממצאים מארכיונו ==
מעיון בארכיונו מתברר שסערוני הרבה להשתמש בשמות עט במהלך עשרות השנים בהן פרסם בעיתונות העברית בישראל. בין השמות הרבים בהם חתם ניתן למנות כינויים כמו: פרפר, צליף, דינה עדינית, יוסיפון, מררי, י. פין, י., סין, ירשוף, י. רשוף, אצטרובל (ראה מקבץ של שמות עט בפרסומים שונים וכן בכתב ידו השמורים בארכיונו במרכז קיפ [[אוניברסיטת תל אביב|באוניברסיטת תל-אביב]]). ארכיון הסופרים במרכז קיפ שבאוניברסיטת תל-אביב בארכיון כוללנמצאים גם מספרקטעי יצירות גנוזות של סערוני. בדברים שנרשמו מפיה של רעייתו, נאמר כי הירבה להתחיל אך מיעט לסיים. כמו כן מכיל האוסף בארכיון מכתב מנעמימ[[נעמי שמר]] שהייתה ידידה קרובה ונהגה להתארח בביתו, וכן מכתב מהסופר [[דניאל פרסקי]] המפציר בסערוני לפרסם ביקורת על ספרו "לאלף ידידים".<ref name=":4" /> <ref>{{צ-מאמר|מחבר=נעמי שמר|שם=פרידה מיוסף סערוני|כתב עת=ידיעות אחרונות|שנת הוצאה=30 במרץ 1990|עמ=31}}</ref>
 
סערוני נישא בארץבישראל לטובה (גיטה) נוגינה (עלתה לישראל בשנת 1928) שעסקה בחינוך בפנימייהב[[פנימייה]] לנערות במצוקה. רשמים מניסיונה בעבודה עם הנערות פורסמו בספרה "ילדות עשוקה" בהוצאת עם עובד בשנת [[1973]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.booksefer.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=25116&langpage=heb&category=|הכותב=|כותרת=ילדות עשוקה|אתר=אתר בוקספר http://www.booksefer.co.il/|תאריך=}}</ref> בני הזוג התגוררו כ-40 שנה בבית צנוע ברחוב ריינס 13 בחולוןב[[חולון]]. לבני הזוג לא היו ילדים. לאחר מות יוסף סערוני במרץ [[1990]] פורסמו בעיתונות דברי הספד לזכרו מאת נעמי שמר, בידיעות אחרונות", וחייםו[[חיים באר]], ב"[[דבר השבוע]]".
 
== ספריו ==
 
* צלצלי שמע, קובץ ספרותי, חארקוב, 1923
* נסים בצפת, עם- עובד 1961
 
== מבחר מתרגומיו ==
* ארכיפלג גולג, מאת [[אלכסנדר סולז'ניצין|אלכסנדר סולז'ניצין,]] שוקן, 1974
* השעון וסיפורים אחרים, מאת [[איוואן טורגנייב|איוון טורגנייב,]] דביר, 1991
 
<br />
 
== ראו גם ==
 
== הערות שוליים ==
1,849

עריכות